הגיבור הלא מוגדר – פרק 9 (אני עדיין רוצה שם חדש!!)

הגיע הבוקר. בערב החלטנו כבר שחמשתנו נצא למסע החיפושים. הייתי חייב להירדם אז ילד מביתן הרמס הגניב לי שתי כדורי שינה שלקחתי וישנתי טוב. היה לי חלום שבו הרגשתי מייד קלאסטרופוביה. הכל היה כל כך צפוף.
ראיתי דמות קטנה של אישה. היא הייתה עם עיניים אפורות נוקבות, היא הייתה אלגנטית במיוחד אבל חמורת סבר. הבנתי מיד שאסור לי להסתבך איתה.
"לאון" היא אמרה.
הקול היה מוכר לי.
"כן" אמרתי בחשש. הקול שלי בחלום היה נשמע מוקלט ומלאכותי כאילו עוות על ידי מכונה כלשהי.
"הרפה מהלחץ" אמרה האישה.
הבטתי בה במבט מבולבל.
"לאון, בני, כפי שאתה רואה אני כלואה כאן".
פערתי עיניים. "את אתנה?".
היא הנהנה באומללות.
פתאום הבנתי מאיפה הקול הזה מוכר לי. הרבה פעמים שמעתי אותו בחלומות שלי, שהייתי במצבים קשים הוא תמיד דיבר אלי. אם כך הנה היא! אולי הייתי יכול להציל אותה עכשיו.
"למה אתה לא יוצאת?" שאלתי.
"כאשר כולאים אל הוא לא יכול לצאת בעצמו" הסבירה לי אתנה.
"אבל… זה עדיין לא… אבל… איפה את?" שאלתי.
"אני לא יודעת, אבל היה זה חצי אל" אמרה אתנה.
"איך את לא יודעת מי זה או איפה את אבל את יודעת שזה חצי אל?" שאלתי.
פתאום חששתי שמא הייתי יותר מידי חוצפן.
"ובכן, אני לא יודעת היכן אני ובנוגע לאדם – לא זיהיתי" אמרה אתנה.
אלה לא מזהה? אין להם ידע אינסופי?.
"ועכשיו, חזק ואמץ, אני משוכנעת שתצליח" אמרה אתנה.
התעוררתי וגיליתי שהגיע כבר בוקר.
אנבת' הביאה לי תרמיל כתום מלא בכל מה שהייתי צריך. היא אפילו הכניסה לי ספר מתמטיקה להנאתי וקרצה לי.
"בהצלחה לאון, אני בטוחה שתצליח".
"אבל הגעתי רק לפני שבוע" מחיתי.
"אני מאמינה בך" היא אמרה לי.
בנג'מין גם הוא קיבל תרמיל מסודר מאנבת'.
החלטתי לשתף את אנבת' בסיפור שלי.
"היא כלואה בתוך מה?" שאלה אנבת'.
"מקום סגור כזה קטן" אמרתי.
"זה מאוד… מטריד" היא אמרה.
המבט שלה בישר רעות.
…
אדם עדיין לא קיבל הכרה מאף אל אבל זה לא מנע ממנו להיות מלא ביטחון. קיילה גם היא הגיעה. התחלתי להרגיש את הבטן שלי רוקדת כשראיתי אותה. כן, כן, האהבה הסתובבה סביב כמו טורנדו.
גבר בלונדיני ניגש אלינו. הוא היה מכוסה עיניים כחולות בכל חלקי גופו.
"זה ארגוס" אמר כירון כשראה שהבטתי בו "הוא ייקח אתכם למרכז העיר בשביל לצאת לדרך".
"בסדר" אמרתי.
אלון הגיע מאחורי.
"יוצאים לדרך" אמר אדם ואני מאחוריו.