הגיבור הלא מוגדר – פרק 21 – התיק הכבד מכולם

קיילה העבירה יד דרך המסך והתמונה של כירון התפוגגה.
"מי זה לפי דעתכם?" שאל אדם.
"למה שנכיר אותו?" שאלה מיכאלה.
אדם הביט במיכאלה עם עיניים כועסות.
"זאת את, נכון?" הוא שאל.
"היי, היי, אל תאשימו אחד את השני" אמרתי.
"זה בעצם אתה אדם" אמרה מיכאלה "אתם סתם מנסה להפיל עלי את האשמה".
"לא זה לא אדם" אמרה קיילה.
"מי את בכלל?" שאלה מיכאלה.
"חשבתי שבנות אפרודיטה צריכות להיות יפות" אמרה קיילה.
מיכאלה פערה פה. היא שלפה את הפגיון שלה.
"נראה אותך" אמרה קיילה "לאון, תחזיק לי את התיק".
היא הפילה עלי את התיק. עכשיו החזקתי שתי תיקים וחנית (קיילה נתנה לי אותה במתנה בזמן שהיא לקחה חץ וקשת חדשים משלה) וזה היה כל כך כבד.
"תזדרזי, כבד לי" אמרתי.
"תן לי את זה" אמר אלון והחזיק לקיילה את התיק. "קרב!" הוא הכריז "קרב! קרב! קרב!".
"אל תעודד אותן" אמר אדם.
"וואו, קיילה, התיק שלך באמת כבד" אמר אלון "מה יש בו בכלל".
קיילה דחפה את מיכאלה בחזרה למושב שלה בכוח וחטפה מאלון את התיק שלה.
היא התיישב, הוציאה נגן מוזיקה מהכיס שלה ותחבה את האוזניות לאוזניים שלה. היא עצמה עיניים ונשענה לאחור.
…
הגענו בסירה ללונג-איילנד – ניו-יורק. ירדנו ושחינו קצת עד למחנה החצויים. אלון הפעם שחה בעצמו כיוון שפוסידון היה כלוא. הוא באמת היה שחיין מצטיין.
הוא סחב את כל התיקים ובכל זאת היה הכי מהיר. אני ואדם מאחוריו ומיכאלה וקיילה מאחור.
אף חניך לא ידע שנגיע ולכן אף אחד לא עמד שם.
"זה היה מסע חיפושים קצר ומיותר" אמרתי אחרי שיצאתי אל החוף מתנשף בזמן שאלון הוציא מהתיק שלו מים והביא לי.
"תודה" אמרתי "אפשר את התיק שלי בבקשה".
"נדמה לי שזה זה" אמר אלון והביא לי.
"לא, זה של קיילה" אמרתי.
מיכאלה וקיילה כבר הגיעו לחוף.
"תפתח אותו" אמר לי אלון.
"קיילה, מה זה הקטע שלך? התיק כל כך כבד" אמרתי ופתחתי אותו. היו שם מימיית נקטר, שקית אמברוזיה, בגדים, כסף וחפץ בצבע חום כהה כמו עשוי עץ מוזר בצורת ביצה. הרמתי אותו. הוא היה כבד מאוד. נתתי לו מכה קלה ושמעתי כמה קולות צורחים.
"מה זה?" שאלתי והרמתי את זה. כולנו הסתכלנו על קיילה.
"אני… באמת לא יודעת" היא אמרה.