הגיבור הלא מוגדר – פרק 20 – אני מגלה שאחד מהחמישייה הוא יחיד בדורו.

לא היה לנו מספיק כסף לטיסה אז נאלצנו להתפשר על סירה. אלון היה בפאניקה מוחלטת מהרגע שעלינו על הסירה.
"אלון, מה עובר עליך?" שאלה קיילה.
"האמת ש… אני די שונא את הים" אמר אלון.
"למה?" שאל אדם.
"זה… סיפור ארוך… ו… טוב נו אני אספר" נאנח אלון "בערך בגיל 6 זה היה. גרתי בבית ליד הים התיכון, בכפר בשם כפר ויתקין. הלכתי לים כל יום. זה היה המקום האהוב עלי. אז תקפה אותי המפלצת הראשונה שלי. אמא סיפרה לי שאני בן ארס והכל אבל היתיי צריך לשמור על זה בסוד. למעשה ידעתי את זה עוד הרבה לפני מחנה החצויים – הרבה לפני שארס הכיר בי. הוא הכיר בי רק כדי שכולם ידעו".
"מה?!" קפצה קיילה "איך זה הגיוני?".
אלון כחכח בגרונו עד שקיילה השתתקה. "בכל זאת, כשנלחמתי בה הייתי בים אז ויום למחרת כשחזרתי לים חיכה לי שם גבר עם שיער שחור ועיניים ירוקות. לא זיהיתי אותו אבל הוא אמר שראה אותי אתמול. הוא התוודה בפני שהוא פוסידון – אל הים והוא רצה להעניק לי את המתת שלו – מתת פוסידון. לצערי הייתי כבר חצי אל אבל פוסידון לא ידע את זה. כשהוא ניסה להעניק לי זה השתבש לו ו… על זה אני כבר לא רוצה לדבר. בכל מקרה, מאז פוסידון שונא אותי ואני פוחד מלהיכנס למים".
"זה… קשה" אמר אדם.
היינו כבר בלב הים.
"אז פוסידון עלול לעשות לכולנו עכשיו בעיות?" שאלה מיכאלה.
"יכול להיות" אמר אלון.
"אז למה לא אמרת כלום לפני!" שאל אדם בעוצמת קול גבוהה.
"ניסיתי אבל מתחילת המסע הזה אתם מתנהגים אלי באופן דוחה, כאילו אתם ממש חושבים שאני טיפש"
"אבל אתה כן טיפש" אמרה קיילה.
"מה?!" שאג עליה אלון "חוצפנית".
"בני ארס הם טיפשים בדרך כלל" אמרה מיכאלה.
"גם בנות אפרודיטה, בדיוק כמו אפרודיטה עצמה" אמר אלון.
"מה אמרת עלי ועל אמא שלי?!" שאלה מיכאלה.
"למה אנחנו מתווכחים כמו מטומטמים?" שאלתי "כן, אמרתי שאתם מטומטמים על איך שאתם מדברים. תנו לו הזדמנות! הוא דווקא חכם, תיתנו לו הזדמנות ותגלו את זה".
מבין כולם אלון היה נראה הכי מופתע.
קיילה כמה מהמושב שלה עם אף בשמיים ועלתה לסיפון.
"מה הבעייה שלה?" לחש אלון אחרי שהיא עלתה כבר.
"נו באמת" אמרתי והלכתי אחריה "קיילה!".
היא הייתה על הסיפון והביטה על המים.
"קיילה!" אמרתי "אני מצטער אם פגעתי בך, אני אוהב אותך".
היא הסתובבה אלי עם דמעות.
"אתה לא תקרא לי מטומטמת" היא אמרה והתחיל לבכות.
היא שמה את הראש שלה על הכתף שלי ואני ליטפתי אותה. שמתי לב לפרטים שוליים כמו שהשיער שלה מדיף ריח ממש נעים. שילוב של שמפו איטלקי עם מי ים. היא הרימה את הראש שלה.
"אני סולחת" היא אמרה. העיניים שלה האדימו ומשום מה היא נראתה מדהים אפילו עם עיניים אדומות ונפוחות.
"פעם הבאה שהיא תנשק אותי היא תהיה חייבת לי גלידה" אמרתי. הלב שלי הסתובב במקום. פעם שנייה שזה קורה.
ירדתי למטה עם קיילה והחזקתי לה את היד.
לפתע הופיע מעין רסס מים שכזה. כמו שהיה כאשר קיילה יצרה קשר עם כירון.
דמותו של כירון התגלתה.
"קיילה, אלון, לאון, אדם, יש לי הודעה חשובה" אמר כירון.
"איזה אל נחטף?" שאלתי.
"הפעם זה שניים ואחד מהם הוא אחד משלושת הגדולים – פוסידון" אמר כירון "הוא נחטף ליד הים של איטליה".
"אבל אנחנו בדיוק בדרך לארצות הברית" אמר אלון.
"זה בסדר, עוד אחד נחטף אבל לא ברומא – זאוס" אמר כירון.