הגיבור הלא מוגדר – פרק 15 – מוכרת משוגעת תוקפת אותנו

~החלטתי שלא לשנות את השם והתחלתי לתת שמות לפרקים~

המשכנו ללכת ברחובות לונדון. עברנו ליד הביג-בן, ואפילו שממש התחננתי לעצור ולראות אלון ואדם לא הסכימו לי. האמת שהוא נראה די נטוי בעייני.
לבסוף מצאנו חנות כלי נגינה ישנה עם דלת הזזה. נכנסנו פנימה.
בפנים היו כלי נגינה שכנראה אפילו לא יד שנייה אלא יד שלישית, רביעית ואם היו מספרים לי שהפסנתר שם היה של מוצארט אולי גם הייתי מאמין.
היו שם גם שלוש ספות ירוקות שנראו כאילו נצבעו בגואש והספות היו עשויות כאילו מחלקים קטנים שנראו דוחים. חלק מהספות לא היו צבועות לחלוטין ויכולתי לראות שם צבע דומה לצבע עור.
"שלום" אמרה המוכרת. היא הייתה מתולתלת עם שיער ממש מקורזל וחום. העיניים שלה היו גדולות פי כמה בגלל משקפיים ענקיות עם מסגרת ירוקה. היה לה אף ממש גדול ופה קטן. הראש שלה היה מאוד לא פרופורציונלי לגוף שלה.
היה לה תג שם על החולצה שלא טרחתי לקרוא בגלל הדיסלקציה שלי.
"מה אתם עושים כאן?" שאלה המוכרת.
"רוצים לבדוק כלי נגינה" אמרה קיילה. היא הביטה בכינור שעמד שם.
היה ריח ממש מצחין בחנות הזאת, הרגשתי שאנחנו חייבים לברוח משם.
"יש לך כאן עסקים טובים?" שאלתי.
"לא" היא אמרה "רק מעטים מגיעים לכאן".
זה הדליק לי נורה אדומה בראש. הסתכלתי על אדם והוא הנהן לי. גם הוא הרגיש שמשהו כאן ממש לא בסדר.
"למה הריח הזה?" שאל אלון.
"אויש, זה בטח הריח של הצמחים שלי, אני נורא מחוברת לאיכות הסביבה" היא אמרה.
הייתי משוכנע שזאת מפלצת. לא היה ייתכן שאין זו מפלצת אבל היינו צריכים את הכינור.
"תעסיק אותה" לחשתי לאלון כאשר המוכרת הסתובבה.
אלון ניגש אליה והתחיל לדבר איתה על העסקים והספות.
ניגשתי לקיילה "תגנבי את הכינור ונצא מכאן".
"קיבלתי" היא אמרה. היא התגנבה לכינור והרימה אותו.
ניגשתי גם אני לדבר איתה כדי שלא תראה את קיילה גונבת את הכינור.
קיילה יצאה החוצה עם הכינור ואני ידעתי שזה הסימן של כולנו לצאת החוצה.
"אנחנו צריכים ללכת" אמרתי למוכרת.
"אויש, חבל, אתם לא רוצים לעזור לי להכין ספה חדשה?" שאלה המוכרת.
"את ממש רוצה לצבוע את הדבר הזה?" שאל אלון.
"המממ, לא, אני רוצה שאתה תהיה הספה" היא אמרה. היא חייכה חיוך זדוני. היא שלפה חרב משום מקום וכיוונה אל אלון והשליכה. אלון התכופף ואז הצליח לתפוס את קת החרב. הוא היה צריך מיומנות ממש אדירה בשביל להצליח בזה והוא גם הצליח. נדהמתי אבל לא היה לי זמן פנוי.
"עסקה!" קראה המוכרת "אני אתן לכם את הכינור שרציתם ואז אחד מכם יהפוך לספה".
"לא מקובל!" צעק אדם. בידיו התגשמו חץ וקשת והוא כיוון אל המוכרת.
היא זינקה אלי וחנקה אותי. הרגשתי חום מיידי בראש.
"נדמה לי שאחרי שאפשוט את עורך אני אשמור את הראש היפה שלך" היא אמרה לי "יש לך עיניים מקסימות, בן אתנה".
הרגשתי חסר אונים.
אלון תקע בה סכין בגב. הפנים שלה לבשו מבט הפתעה והיא התגלגלה אחורה. היא דיממה אבל עדיין לא וויתרה. אדם נתן לי בקבוק מים קרים ואני שתיתי קצת ואחר כך גם שפכתי מים על הצוואר שלי ששרף. הידיים שלה כנראה הכילו רעל או משהו.
קיילה כנראה ראתה את הכל דרך החלון וניסתה לפתוח את הדלתות שהיו נעולות. מתי היא הספיקה לנעול אותן?.
אלון ערף את הראש של המוכרת והוא נפל. הסתכלתי והקאתי כאשר ראיתי את הראש. חשבתי לעצמי כמה נורא זה שכל שאר הספות הם אנשים תמימים.
אדם רץ בכל הכוח והתנגש בחלון שנשבר לרסיסים. כולנו קפצנו דרכו.
"לאון!" קראה לי קיילה "הצוואר שלך, אתה בסדר?".
"כן" אמרתי.
היא נתנה לי חיבוק ואני משוכנע שהסמקתי.
היא נשארה מחובקת אבל הביטה לי בפנים.
הבטתי עמוק בעיניים הירוקות המדהימות שלה. הכאב בצוואר הפך למינורי במיוחד.
היא התקרבה אלי יותר ואז התנשקנו ולרגע הרגשתי ברקיע השביעי.
"יש לי חדשות רעות" היא אמרה לכולנו.