הגיבור הלא מוגדר – פרק 14

Estonian 08/10/2011 1,859 תגובות

ניחושים.
1) הבית של מי?

בסופו של דבר ספינת תענוגות נושאת דגל בריטניה עברה ליד האי ואנחנו צרחנו ועשינו הרבה רעש עד שהם הגיעו ואספו אותנו. כנראה שנראנו כל כך מסכנים שהם אפילו נתנו לנו חדר משלנו.
הגענו לבריטניה ושם עלינו למונית ללונדון.
"לאן בלונדון" שאלתי את אדם במונית.
"אין לי מושג" הוא אמר.
"אתה לא יכול… לנבא?" שאלתי.
(דרך אגב, את השיחה הזאת ניהלנו בעברית כדי שהנהג לא יצוטט).
קיילה הביטה בנו. היא לא ידעה על מה אנחנו מדברים.
סימנתי לה שאני אסביר לה אחר כך.
"אתה בטוח שאנחנו נמצא את התשובה בלונדון?" שאל אלון.
"אני משוכנע" אמר אדם "אין סיבה שלא".
הנהג הוריד אותנו בלונדון ואדם כיוון. לא היו לנו לא מפות, לא מצפנים ולא כלום. אדם הוביל אותנו ברחובות עד שלבסוף הציג בפנינו את המקום. אולם קטן לקונצרטים.
"זה הדבר הגדול שחיפשנו?" שאל אלון מאוכזב.
"אני מרגיש שזה הדבר הנכון" אמר אדם "בוא נכנס".
קיילה עשתה את זה. לא היה לנו כל כך הרבה כסף, בטח שלא לכניסה ולכן היא הקישה באצבעות שלה וגרמה לשומר בכניסה להאמין ששילמנו.
"את חייבת ללמד אותי את זה" אמרתי לה.
היא חייכה אלי ונזכרתי שכמעט התנשקנו. הרגשתי נכון איתה. ידעתי שזה נכון. מהרגע הראשון שהסתכלתי עליה ביום הראשון שלי במחנה החצויים.
אדם כיוון אותנו אל מאחורי הקלעים שם להקה של נגני סימפונייה התכוננו להופעה.
"מה כאן הרמז?" שאלתי.
אדם סקר את האולם.
"יש כאן דבר נחבא" הוא אמר. הוא ניגש לנגן כינור אחד. הוא הלך בדיוק כדי לקחת שרף מנגן אחר ובינתיים אדם הסתכל לו בדף תווים.
"קיילה" הוא קרא לה "תוכלי לנגן את זה?".
"למה?" היא שאלה.
"תשימי לב לשם היצירה" אמר אדם.
היא בהתה אבל לא הצליחה לזהות.
"אתה מנסה להתגרות בי?" שאלה קיילה "זה בגלל שאני דיסלקטית?".
"גם את?" שאלתי. לא יכולתי להתאפק.
היא הנהנה.
"אז מה כתוב?" שאל אלון.
"הבית שלי" אמר אדם "ואני חושב שאני יודע הבית של מי".
"על מה אתה מדבר?" שאלתי.
אדם לקח את הדף וסימן לנו ללכת איתו.
"תעזרו לי למצוא" הוא אמר.
"מה?" שאלה קיילה.
"חנות לכלי נגינה, אנחנו צריכים למצוא מקום שבו קיילה תוכל לנגן את השיר הזה" אמר אדם.