הג'ונגל בחיי…
ביום בהיר ושטוף שמש הלכתי ברחוב, שכני מר בלו כעס ורגז על בעל הבית שלו 'כרגיל' חשבתי, עד שראיתי אותה.
אישה יפת מראה עמדה על המדרכה, שיערה הבלונדיני המטולטל התבדר מעל כתפיה.
היא לבשה חולצה שחורה ומכנסי הג'ינס הבהירים שלה היו ממש בוהקים, 'התאהבתי' אמרתי לעצמי.
ניגשתי אליה ושאלתי אותה מיהי, היא אמרה :" שמי הוא אפי ואני מחקה לחברה ".
צחקתי וגם היא.
נתתי לה את המספר שלי והיא נתנה את שלה (כולל כתובות).
אישה יצאה מאיזה בית וקרה אליה, היא אמרה שצריכה ללכת ונעלמה עם האישה בהילוך מהיר במורד הרחוב.
הרגשתי מוקסם למדי.
למחרת התקשרתי אליה דיברנו, יצאנו לדייטים, התחלנו לצאת ובמהירות היא נהייתה חברה שלי.
לא הצלחתי להאט ואז קרא דבר שחשבתי שאני יצטער עליו כל חיי.
אפי נכנסה להיריון.
נלחצתי ואחרי חודשיים דיברתי אתה, היא עברה לגור בבית שרציתי לעבור עליו והצלחתי להשיג את כל הסכומים לקנייתו.
חזרנו לצחוק, היא חזרה להיות חברה שלי.
ואז נולדה לנו ילדה מושלמת ויפה, קראנו לה 'לילה'.
באחד השבועות הראשונים שהיינו כולנו יחד, התחלתי להרהר.
אפי קיבלה עבודה שגזלה ממנה את כל הזמן ורב בערבים חזרה אלי ואל 'לילה' התחלתי לראות אותה מתרחקת.
רציתי לצעוק עליה שתישאר רציתי לעצור אותה מללכת ואז היא התיישבה מולי והחלה בשיחה.
:" אליוט, יקירי, בקרוב אני יהיה חייבת לעזוב אותך " אמרה.
:" מה על מה את מדברת?? מה על לילה?? מה יהיה איתי?? למה את מדברת שטויות?? "
:" אני לא " אמרה :" הייתי צריכה לומר לך איך קוראים לי באמת, אנא סלח לי "
:" אוהב אותך לא משנה מה " אמרתי.
:" אני יספר לך "
דיברנו כל הלילה על מפלצות והמיתולוגיה היוונית, שמה היה לבסוף 'אפרודיטה' ואז הבנתי.
למה היא יפה, למה חזרתי אליה, למה הצורך להיות אתה היה כל כך חשוב לי, ליבי התפורר ואז הבנתי :" לילה תימצא בסכנה " אמרתי לאפרודיטה :" אני יודעת יקירי " אמרה.
:" כשתגיע לגיל 12 אליך לומר לה מי הייתה אימא כי יום יבוא ואני יעזוב " אמרה.
רציתי לצעוק, למחות, רציתי לבכות ולצרוח כמו ילד קטן, לא יכולתי כי אני יבין שאני יאכזב את אפרודיטה ואמרתי איליה :" בסדר, אשמור על לילה, אספר אלייך סיפורים ואגרום לילדותה להיות הכי יפה שתוכל " אמרתי .
מלאת גאווה אפרודיטה אמרה :" אני מקווה שתשמרו על עצמכם, אני אצטרך ללכת בקרוב ולא ארצה לחוש ברע או לדעת שתהיו בסכנה, אסיר את העיפול מעליך, אתה אדם חזק ולכן תוכל להילחם במפלצות ולהגן עליה " אמרה.
היא שמה ידה עלי ואמרה :" זה הזמן ".
היה תיק קטן שרק עכשיו הבחנתי בו ליד הדלת ואפרודיטה יצא מהבית ואני נותרתי מאחור עם לילה, ללא ערפול, הרהרתי רבות מאז אבל אני עדיין חושב לפעמים איפה היא ועם מי והאם תהיה לצד לילה כשיגיע היום לעזוב את הבית.
דבר אחד הייתי בטוח לגביו, אוהב את אפרודיטה לנצח, אותי היא בחרה, לאהוב וחיות לציידי ועל כך אוקיר אותה לנצח. סוף!!!.
תגובות (0)