הבת של ארטמיס הגדולה מכולן- הקדמה

הקדמה
ארטמיס ישבה על הרצפה וראשה בין ידיה, שערה הכסוף גולש לרצפה. היא לא האמינה שמא שקרה הרגע באמת אמיתי.
באמת נולדה לה ילדה! אבל איך?! היא בתולה, היא נשבעה בנהר סטיקס שלא תתחתן ותינשא, זאת אומרת שהיא גם לא תוליד ילדים. אך הילדה נולדה ללא אבא, איך זה הגיוני? איך דבר כזה יכול לקרות? את כל השאלות יכלה לומר אם היא הייתה בת אנוש, חסרת כוחות. אך משום שהייתה אלה עם כוחות מיוחדים ואלמוות, הדבר יכל להיות אפשרי והגיוני לחלוטין.
"הגבירה ארטמיס? האם הכל בסדר?" שאלה מפקדת הציידות שלה, תאליה. "איך הילדה?" שאלה ארטמיס בעוד מתעלמת משאלה של תאליה "הילדה בסדר. היא תחיה, היא נראית קשוחה". "מה אני אמורה לעשות איתה?!" שאלה ארטמיס בתסכול "אני באמת לא יודעת, הגבירה. האם אנחנו נשמור אותה? היא תישאר בחיים?"
"כן. אין בכוונתי לפגוע בילדה, אין זו אשמתה שנולדה. אך אנחנו לא נשמור אותה. אני אתן אותה לנשים שאני סומכת עליהן, נשים שהיו ציידות לשעבר. הילדה תגדל כבת תמותה ואני מקווה בשבילה שתישאר שם לנצח". "את מתכוונת לג'וזפין ולאמיתאה?" שאלה תאליה. "מי אם לא הן" השיבה ארטמיס.
"יש לה שם?" שאלה תאליה.
"כן. שמה הוא שני, הפירוש הוא שני- צבע ארגמן שנישא בעוז ובולט למרחקים, כפי שמצופה שתהיה. ועכשיו עליי ללכת להביא אותה לתחנה" אמרה ארטמיס והתרוממה מהרצפה.
"הביאי אליי את הילדה, בבקשה" אמרה ארטמיס ותאליה רצה מיד.
=כמה שעות מאוחר יותר=
נשמעה דפיקה בדלת התחנה. אמי מיהרה לפתוח את הדלת וכשפתחה אותה, בפתח הדלת עמדה ילדה כבת 12 ונשאה חבילה "קחי אותה" אמרה הילדה והושיטה לאמי את החבילה אמי הביטה פנימה וראתה תינוקת קטנטנה עם פלומת שיער בצבע חום. "מה? מי את? מי זאת?" שאלה אמי בבלבול. "אני ארטמיס, האלה. שמה הוא שני, שמרו עליה, אני אינני יכולה" אמרה הילדה בקול רפה ואומלל והתפוגגה לאור כסוף.
אמיתאה נכנסה לתחנה בצעדים כושלים. ג'וזפין הבחינה בה ורצה לעזרתה. אמילי סיפרה לה מה התרחש בפתח הדלת. ג'ו הייתה המומה אף היא, הרי הן ידעו שארטמיס לא מולידה ילדים, אך מהאין ילדתה אשר הביאה? אך היא ניסתה לשוב חיובי. "ג'ורג'י הקטנה כבר עוד מעט בת תשע, יהיה לה טוב לשחק עם נונה הזאת. אה, שני, (אופס) היא תמיד רצתה אחות קטנה", "אני מניחה שזה בסדר" אמרה אמי לאיטה, "נחקור את הנושא מאוחר יותר".