כתבתי את הסיפור המוןןן זמן. מקווה שיצא טוב :)

הבת של ארטמיס הגדולה מכולן- פרק 3

06/11/2023 345 צפיות אין תגובות
כתבתי את הסיפור המוןןן זמן. מקווה שיצא טוב :)

פרק 3
=באולימפוס, אולם הכינוסים=
רעש ודיבור מילא את החלל. כל האלים תהו מדוע אפולו גייס ישיבת חירום. כל מה שידעו הוא שהנושא חשוב וקשור לארטמיס. "לא תוכל לספר מה קרה?" שאלה אתנה "הפסקתי את חוג המיתולוגיה המסופוטמית שלי בגללך" אפולו נענע את ראשו "מצטער, זה קשור לארטמיס, היא תספר את החדשות בעצמה", רק אמר את שמה וארטמיס הופיעה בשער האולם.
ארטמיס היססה לגודל האולם. היא הביטה באולם בדאגה. אפולו חייך אליה בעידוד, ארטמיס חשבה כמה מצחיק ומוזר שלפני חודשיים קרה אותו דבר לה ולאפולו, רק שהמצב היה הפוך. היא גלגלה אליו עיניים להראות לו שהכול בסדר, ואז היא נשמה עמוק וצמחה לגובה. כשהגיעה לגובה הדרוש היא התיישבה על כיסאה. אפולו הצליח להביא את כולם לפגישה, אפילו הסטיה (אלת הבית, החום והמשפחה) הייתה, למרות שוויתרה על מקומה ונתנה אותו לדיוניסוס (אל היין, השיגעון, התאטרון..). רק האדס (אל השאול) היה חסר.
כשהיא התיישבה, כל האלים התיישבו והביטו בה בסקרנות. ארטמיס נשמה עמוק והתחילה לספר לאלים מה קרה לה. היא הסבירה על לידת הירח, היא תיארה את שיחתה עם תאליה, היא אף סיפרה על התחנה ושיחתה הקצרה עם אמילי. כשסיימה, כל האלים הביטו בה שוב, אך הפעם במקום סקרנות הם היו נסערים, מבולבלים ונבגדים.
"זה לא אפשרי שיש לך ילדה!" אמר ארס (אל המלחמה) בכעס "אלת סטיקס תהרוג אותך! את הפרת את שבועתה!", "זה לא שזה נעשה במכוון" הגנה עליה הסטיה בחום, "הילדה לא חצויה, לא טיטאנית ולא אלה, היא מסוכנת, היא באה מעולם שאנחנו לא יודעים עליו דבר, אי אפשר לומר מהי, אני לא מאשימה את ארטמיס, אבל צריך לחשוב מה עושים עם הילדה הקטנה". "מה זאת אומרת" נלחצה ארטמיס "מה תעשו איתה?", "נצטרך להשמיד אותה, לפני שאלת הסטיקס תשמיד אותך" ענה הרמס (אל הגנבים, השליחים והסוחרים), "לא שיש לי בעיה עם זה" גיחך ארס, ליבה של ארטמיס הפסיק לפעום לרגע (רק ביטוי כמובן, אלים הם בני אלמוות) "אתם, אתם, תשמידו אותה?!" היא השתנקה. "מצטער, ארטמיס, אבל אנחנו לא יודעים מה ההשלכות של הילדה, מה הכוחות שלה, את מבינה שזה מסוכן, נכון?" אמר פוסידון (אל הים) בעצב. "אתם לא יכולים לעשות דבר כזה!" הזדעקה ארטמיס, "היא הבת שלי!". "לא בדיוק" תיקנה אותה דמטר (אלת התבואה, היבול והשפע) בעודה מתעסקת עם זרעיה. "היא לא ממש שלך, היא נולדה בלידת ירח, היא של מפני שאת אלת הירח, אבל טכנית, היא לא שלך", "לא אכפת לי טכנית או לא! היא עדיין הבת שלי, אני צריכה לדאוג לה אחרת אף אחד לא ידאג לה, היא לא עשתה כלום, אם כבר, מי שצריכה להיענש זאת אני" אמרה ארטמיס.
"כולם, תירגעו בבקשה, אני חושבת שארטמיס וילדתה לא צריכות להיענש, למה שהיא תיענש ואני לא?" אמרה אתנה, בעוד כולם מסתכלים עליה בבלבול "גם אני בתולה, וגם אני נשבעתי שלא אתחתן. והנה- יש לי ילדים. לא התחתנתי מעולם, הם נבראים ממחשבות. האם הפרתי את שבועתי? ממש לא. מה שאני מנסה לומר הוא שארטמיס לא צריכה להיענש בכלל" היא אמרה.
ארטמיס הסתכלה על זאוס (הגדול מכולם, אל השמיים) , הוא יכריע את הכף. זאוס שתק ולבסוף אמר "הצדק עם אתנה, ארטמיס לא הפרה את שבועתה". ארטמיס נשפה בהקלה "חשבתי אולי נוכל להביא אותה לאולימפוס" הציעה. בבת אחת כל האלים התחילו לצעוק ולריב. "שקט!" צעק זאוס, כולם השתתקו. "לא נביא את הילדה לכאן. הילדה תגדל בעולם בני התמותה, בדיוק כמו ילדיה של אתנה. אין סיבה שהילדה תבוא הנה" אמר בזעף. "מה?!" צעקה ארטמיס בכעס ופתחה בשוונג "למה לא?! מה הבעיה שלך שהיא תגור איתי בארמון, היא לא חצויה, היא שונה מכולם, היא יכולה למות ביותר קלות! היא הבת היחידה שלי, לא תהיה לי עוד אחת כמוה באלף שנים האחרונות! וגם לא קוראים לה הילדה יש לה שם- שני! אז תפסיק להיות יהיר וחסר אכפתיות ותעזור כבר במקום לחשוב על עצמך!!"" כולם השתתקו בתדהמה, אפולו ניענע בראשו בפחד, אבל לארטמיס נמאס לפחד, היא תקעה בזאוס את המבט הכי כעוס שלה. זאוס התנפח "את לא תמרי את פי!" שאג בזעם "מילה שלי היא סוף. את לא תתחצפי אלי, ארטמיס!" ברקים התעופפו בשמיים ורעמים הדגישו את דבריו. ארטמיס ישבה זקופה ואיתנה עם מבט זועם, אבל עמוק בפנים, היא מתה מפחד.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך