הבת של .. | עונה 1 – פרק 7

העפתי את מבטי וחקרתי במהירות את כל הסביבה .
דבר לא הופיע .
מי לעזאזל ירה את החץ ? שאלתי את עצמי שוב ושוב , ראשי מסתובב ומביט לכל מקום בעוד ידי תחובות בכיסי מכנסי הג'ינס שלי . הסקרנות שלי חוררה את החזה שלי והפחד שלי גבר ולחץ עליי .
אריון הוריד את ראשו למטה , מלחך עשב ודוחף אותי לפיו בעזרת לשונו המחוספסת . איך הוא כל-כך רגוע , באמת ? שאלתי את עצמי . יכול להיות שהוא חווה את זה כבר ? אולי אצלו יש תשובות ?
השאלות האלו עזרו לי לנתח את המצב . כל עוד הצלחתי לענות על השאלות שלי , ידעתי יותר , וככול שידעתי יותר .. כך המצב שלי היה פחות לחוץ .
" ידע הוא אושר , ואושר הוא עושר וככול שיש לך יותר עושר , יש לך יותר סיכויי התנקשות .." מילמלתי בקול , נזכרת במשפט שטום היה מרבה לומר כאשר עזר לי בשיעורים במתמטיקה . גורם לי לא להיתייאש מהתרגילים הארוכים והמעצבנים .
אריון הרים את ראשו ובהה בי , אוזניו מופנות קדימה . בסקרנות . מחשבותי נדדו שוב אל השאלות ששאלתי ; איך אריון כל-כך רגוע ? יכול להיות שחווה את זה כבר ? אולי אצלו יש תשובות ?
הוצאתי את ידי מהכיסים וצעדתי אל כיוונו של הסוס החסון , כאשר עמד מולי ידי נגעו בפניו . מרגישות את השרירים רוטטים מתחתיהן .
הרגשתי בלבול קל , אם אני מנסה לתקשר איתו .. איך עושים את זה ? נברתי במעמקי מחשבותי המשתוללות וחיפשתי תשובה . הפעלתי את כל גלגלי המוח שלי , הרגשתי בהם חורקים – לא באמת , זו סתם מטאפורה .
אולי לדבר איתו ? שאלתי את עצמי , שוב שאלות מטופשות , שאולי תשובה להן אין לי .
נותר רק לנסות .. אמרתי לעצמי וכיחכחתי בגרוני בקול . "אממ , היי אריון . מה שלומך?" שאלתי , בצורה קצת מטומטמת . מה כבר אפשר לומר לסוס..? שאלתי את עצמי .
לא ממש ציפיתי לתשובה , אבל היא הגיעה בכל-מקרה ; אריון נחר בלגלוג . ממש כאילו אומר :
' ברצינות? זה מה שיש לך לומר?'
לשוני עברה על שפתי , מנקה את היובש השורר בהן , גורמת לי לעשות משהו חוץ מהשפלה קלה מול סוס אולימפי .
"אוקיי , אז לא . אתה מוכן , בטובתך , להסביר לי מה קורה כאן?" שאלתי אותו , בצורה טיפשית כל-כך .
אוזניו של הסוס רק הוטו קדימה , ושנייה לפי שהיה נדמה לי שהוא מתעלם ממני – וסתם יצאתי מפגרת ; הרגשתי בתחושה המוכרת של החבל נכרך סביב ראשי והרגשתי במחשבות ותחושות מציפות אותי .