הבת של .. | עונה 1 – פרק 3 : חיים

הבטתי מזועזעת באיזבל וטום .
הרצון העז לאשים אותם רטט בי . הכעס התפוצץ בקצוות עצבי ,
" אתם נותנים לי ללכת ?" שאלתי אותם , רגשות מעורבים התפשטו בי ; כעס , עצב וגם שייכות – הרגשתי שזה נכון לתת לי ללכת , זה לא פרידה , אני אראה אותם שוב – הבטתי עמוק בעייניהם . לא ראיתי חרטה , עצב , אלא רק שמחה . הם בוטחים באריון , הבנתי .
העברתי את מבטי שוב אל אריון ,
איך אני יכולה לסמוך על סוס ? חשבתי , ועל עוד .. על סוס אולימפי מוזר ?
אריון הביט בי , עייניו משקפות את חלונות נשמתו . הוא נשף , והרגשתי כמו מין חבל נקשר סביב ראשי , זאת אומרת , במחשבותי . שמעתי לחישות מעומעמות , וחבל דמיוני נכרך סביב לבי .
הבהלה היא התחושה הראשונה שתקפה אותי , התחלתי להתפתל במהירות , בנסיון להמלט , להמלט מהדבר הדמיוני הזה שמכאיב לי . טוב לא כ'כ , אלא רק מפחיד אותי .
ואז תקף אותי מין רוגע כזה , ממה אני נלחצת ? מהלא נודע ? איך אני יכולה לדעת שזה מזיק לי ?

הרפתי מהלחץ , ועולם ומלואו נגלו בתודעתי . ראיתי חיים שלמים נפרסים מולי , רגשות ומחשבות ממלאים את החלל .. הכל היה מופלא , לא אנושי . הכל ביחד נמזג לראשי בתחושה מדהימה , שאפפה את ראשי ללא .. ללא הגבלה .
טעמתי טעמים חדשים -שעקצצו על לשוני ודגדגו את פי- , הרגשתי רגשות חדשים , הרחתי ריחות חדשים -מפתים בחלקם , ובחלקם מגעילים , אפילו כאלו שכמעט וגרמו לי לקום ולצווח מעונג- .. פשוט עולם חדש , זווית אחרת נגלתה מולי ושינתה את כל צורת הראייה שלי על העולם . זה מדהים . ראיתי זכרונות שמחים , שגרמו לי לרצות לקפוץ במקום ; ראיתי זכרונות מרגשים , שגרמו לי לפרוץ בבכי ולמחות דמעות ששתפו את עייני ; ראיתי זכרונות עצובים ומכאיבים , שגרמו לי לפצוח בצרחות זעם ולהאדים .
בחיים לא חוויתי כזה דבר – והכל בא מאריון . הרגשתי חיבור אינסופי מקשר בין שנינו , ולפתע סמכתי עליו יותר מכל אדם שסמכתי עליו אי פעם . החיבור וההבנה שחשתי היו בלתי אפשרים . לא ידעתי שאני מסוגלת לחוש ולדעת בצורה כזאת , לחשוב ככה . כל זווית ראייתי על העולם השתנתה !
הרגשתי מדהים , כמעט ושלמה עם עצמי .

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי , רציתי לרוץ אליו בצרחות שמחה , אבל גם לא ידעתי איך לעשות זאת . אריון צהל , והתקרב אליי עוד כמה צעדים , רעשניים ואלגנטיים .
הוא עמד מולי , מניח את ראשו הזהוב ביידי . ההתרגשות שאחזה בי .. שיגעה אותי , כאילו הייתי אחוזת טירוף – שרציתי להדביק בו את כולם .
יכולתי להבחין שאפו מקבל גוון ורדרד , ילדותי כמעט , שגם לי לחייך . חנקתי גוש דמעות שאיים לפרוץ מעייני ולשווע להרגשתי המוזרה . בנוסף , גם בפוני שלו , שכיסה חלק ממצחו , היו פסים עמומים של שחור-אפור . כל פעם מחדש , בהסתכלותי עליו , יכולתי להבחין בפריטים חדשים בו ; עייניו נגלו לי כירוקות-תכולות , מדהימות בתכולתן . הן שיקפו שנים רבות של חיים . צבעו , שחשבתי שהוא זהוב , היה דומה קצת לארד זהוב , יותר מאשר לברונזה או לסתם זהב-צהוב . הוא היה מדהים .