הגיבור הלא מוגדר – פרק 5

מצאתי לעצמי סופסוף שם מתאים.

מיד אחרי שנחתנו, עוד לא הספקתי לשים את הרגל שלי על הדשא וכבר כל הילדים הקיפו אותנו כאילו שיחקנו גולם במעגל. אני מניח ששמעו עלינו או משהו או שסתם יש להם שמיעה ממש טובה. כולם לבשו חולצה כתומה שעליה כתוב משהו שלא ניסיתי אפילו לפענח בגלל הדיסלקציה שלי.
מצאתי את עצמי בוהה שם בילדה אחת עם עיניים ירוקות ושיער שחור גולש. לא היה לא מושג למה.
"אלו החצויים?" שאל קול מוכר.
"מר ליפמן?" שאלתי.
הסתכלתי סביב אבל לא ראיתי אותו בשום מקום.
"כאן, לאון" הוא אמר לי.
הסתכלתי וראיתי את מר ליפמן בגובה מטורף. הסתכלתי למטה יותר וקלטתי רגלי סוס מחוברים לגוף של סוס לבן.
"עברת השתלת רגליים של סוס?!" שאלתי מופתע מאוד.
"האמת שכיסא הגלגלים היה רק הסוואה" אמר מר ליפמן "כך גם שמי אמיתי – כירון".
"טוב, כולם יכולים לחזור לפעילויות שלהם, מלבד המדריכים" אמר כירון.
כולם עזבו ממלמלים כאילו קיוו למופע אורקולי מלא אקשן וריגושים.
נשארו שלושה ילדים בלבד. אחת מהם הייתה בלונדינית ממש כמוני עם עיניים אפורות ממש כמוני. היא ענדה זוג עגילי כסף. היא הסתכלה עליי וחייכה. היא ניגשה אלי.
ילד אחר, שהיה בעל שיער שחור ועיניים ירוקות הלך לכיוונו של אדם.
לאלון התקדם וויל. ריחמתי קצת על וויל. הוא ממש לא יודע לאן הוא נכנס.
"הסבירו לך כבר מה אתה?" שאלה הילדה.
"אני, מניח…" אמרתי "אמרו לי שיש אלים יווניים. איך אני אמור להאמין בזה?".
"תצא מנקודת הנחה שכן, אתה מוכן לסיור?" היא שאלה.
"רק רגע, אם הם באמת קיימים, וכולם ילדים של אלים, מי אני? ומה איתך?" שאלתי.
"אני אנבת', אני בת של אתנה. אני לא יודעת מי אתה כרגע" היא אמרה.
איך שהיא אמרה את זה אור אדום הציף את כל המדשאה.
נראה היה שהמקור לאור האדום היה מעל הראש שלי. הסתכלתי למעלה וראיתי מעין הולוגרמה של ינשוף.
"ינשוף?" שאלתי שהיא נגמרה.
"עכשיו אנחנו יודעים בן של איזה אל אתה, אתה הבן של אתנה, אלת החכמה" היא אמרה.
…
היא הראתה לי בסיור כל שביל וכל בניין. הריח שהיה בנפחייה גרם לי להקיא ברגע שיצאנו משם אז הקאתי בין השיחים.
אנבת' הייתה נורא נחמדה. היא כנראה הייתה עוד יותר מהרגיל נחמדה בגלל שהייתי אחיהּ הקטן.
עברה לי לרגע מחשבה אחת בראש.
"כמה בני אתנה יש?" שאלתי.
"אנחנו בסביבות 13" אמרה.
"וכולם בגילאים שונים, נכון?" שאלתי.
"לא" אמרה אנבת'.
"יש תאומים?"
"לא"
"אז איך… עזבי, אני לא רוצה לדעת" אמרתי.
אנבת' צחקה ואז המשיכה בסיור שלנו.
היא הובילה אותי לשורת הביתנים והכירה לי כל ביתן עד שלבסוף הגענו לביתן שש אחרי שעשינו עיקוף. ינשוף היה חרוט על הביתן הכסוף הזה ונכנסנו פנימה.
הנשימה שלי התעתקה.