האולימפיים לא יתבגרו לעולם…

למעלה, למעלה ליד העננים שוכן הר אולימפוס ביתם של האלים.
מאות אלים, בכול הגדלים והגילאים התגוררו שם. שולטים מלמעלה על כול העולם.
בכול חצי שנה נקבעה פגישה למועצה האולימפית.
שניים- עשר אלים בני אלפי שנים התקבצו ביחד לשעה בחדר הכס.
הייתם חושבים ששלושת אלפים שנות מחייה היו עושות אותם בוגרים ומנוסים מכול אדם.
טוב… כאן טעיתם.
"איך אתה מעט לבגוד בי בצורה שכזאת?!", צרחה הרה על בעלה. היא התקשתה לקבל את העובדה שזאוס אהב לבגוד בה עם אלפי נשים.
זאוס פשוט החזיק את פניו בידו ושיפשף את מצחו, מנסה נואשות להקל על כאב ראשו שגרמו צעקותיה של הרה.
"פוסידון, אתה פשוט בן האלמוות הכי מטומטם ודביל שאי פעם בכול שנותיי ראיתי!", הצהירה אתנה בפני פוסידון. הם אף פעם לא התגברו על הריב הענק שלהם על אתונה שקרה לפני כמעט אלפיים שנה.
"תפסיקי להטיף לי מוסר!", הוא צעק עליה בחזרה.
דמטר המשיכה להתלונן בקולי קולות על בתה המסכנה, פרספונה שנאלצה להישאר בשאול מחצית מהשנה.
אפרודיטה החזיקה בידה מראה וסידרה את שיערה הזהוב, ממלמלת מילות הערצה לעצמה.
הרמס ואפולו התלחשו ביניהם, מתחננים מעשי קונדס חדשים לשנה החדשה.
ארס ישב בכיסאו מחזיק מולו פנקס ושיכתב מילים ותמונות, כנראה מתחנן את מלחמת העולם השלישית.
הפייסטוס ישב במושבו ושיחק בכמה ברגים, מתחיל להרכיב המצאה חדשה.
ארטמיס רק שייפה את חוד החץ בקשת שלה, מתעלמת מהפטפוטים הרבים של האלים האחרים.
דיונסוס רק החזיק כוס יין ושתה ממנה, מתכנן דרכים חדשות לפלרטט עם נשים.
כן… זה רק יום רגיל על הר אולימפוס…