דמדומי האלים פרק 52 פרק אחרון!!!

~אביעד~ מעולם לא נלחמתי במישהו חזק כול כך. אף מתקפה לא עשתה אפילו שריטה לאוסופיריון."יש משהו שיביס את החלאה הזאת" שאל יונה והקים חומת מים שבלמה כדור אש של אוסופיריון."אתם לא יכולים להביס אותי!" אוסופיריון נעץ את חרבו ברצפה. מגן של אש שחורה עלתה סביבו. דון ואליסה יצרו גל של מים. גל המים החל להתקדם לעבר אוסופיריון אבל הוא רק עשה תנועת הצלפה בחרבו והגל שינה כיוון ופגע בדון ואילסה."על זה אתה הולך לשלם!" אנדרו זימן חזיז ברק ענקי והשליך אותו על אוסופיריון בזמן שקייל ואיירה הסיחו את דעתו. הברק היה כזה חזק שטיטאן או כל מפלצת אחרת הייתה נמחצת אבל אוסופיריון רק שאג וכשל צעד לאחור. הסתערתי וניסיתי לנעוץ את חרבי בראשו של אוסופיריון אבל הוא התחמק והצליף. חוד החרב שרט לי את השריון וכמעט קרע אותו."עוד מעט היום האפל יכנס ואני אהיה בלתי מנוצח!" אוסופיריון ירה כדור אש ענקי שפגע באיירה והעיף אותה כול כך רחוק שלא ראינו אותה. הסתכלתי בשעון הענקי. המחוג הגדול הצביע על 10 והמחוג הקטן על 12."עוד עשר דקות" צעק קייל את מה שאני רציתי להגיד. אוסופיריון הסתער על אליסה אבל אנדרו חסם אותו."נראה אותך" הוא סינן. אבל זה כל מה שהוא אמר לפני שאוסופיריון נעץ את חרבו בבטנו. הוא פנה לעבר איילת שכיוונה את הרובה שלה לעברו."איזה צעצוע מטופש" הוא אמר ובתנועה קלה הוא פוצץ את הרובה."אני חושב ששכחנו משהו" הערתי."בנבואה כתוב שרק שלושה נשקים יכולים להביס אותו"."הבנתי" קרא יונה אבל אסופיריון החווה בידו ופיצוץ העיף את יונה כמעט אל נפילה של 5 קילומטר. בשניה האחרונה קייל תפס את יונה."תודה" הוא אמר."אין בעיה" קרא קייל והקים במהירות חומת שלדים שספגה כדור אש שחור. מזווית העין ראיתי את המחוג הגדול נעצר על השעה 12. פעימת אנרגיה התפשטה מהשעון ונכנסה באוסופיריון."סוף סוף" הוא קרא ושיחרר פיצוץ ענקי. זה כל מה שראיתי לפני שאיבדתי את ההכרה.

כאשר התעוררתי ראיתי את אוסופיריון אוחז באיילת וגורר אותה."ילדה חצופה" הוא סינן ושמט אותה. הסתכלתי סביבי וראיתי את חרב האלים,קלשון פוסידון וטרפי האדס ממש לידי. לקחתי את הקלשון וחיברתי אותו עם טרפי האדס. ישרתי את השלשלאות כך שטרפי האדס נחו על פני כל הקלשון. אחר כך לקחתי את חרב האלים. קלשון פוסידון וטרפי האדס הפכו פתאום לכדורי אור קטנים שנכנסו בחרב. ואז הבנתי על מה דיברה הנבואה. כיונתי את חרבי לעבר גבו של אוסופיריון והסערתי עליו. אוסופיריון היה ממש מופתע כאשר להב החרב נכנס דרך גבו ויצא מהצד השני."אני אחסל אותך חתיכת…" הוא ניסה לומר משהו אבל סתמתי לו את הפה כשהכנסתי לו כדור אש לגרון. הוא שאג וכשל אל שפת הזירה. נפלנו יחד במהירות של טיל אל עבר הקרקע. תוך כדי הנפילה הוצאתי את הפצצה הגרעינית שמצאנו בספינה וחיברתי אותה אל גבו."עכשיו תלמד שיעור חשוב מאוד" אמרתי והנפתי את חרבי."לעולם לא לזלזל במישהו חלש ממך!" נעצתי את חרב האלים בראשו וקפצתי מעליו יחד עם החרב,שהוציאה פרץ של דם מראשו של אוסופיריון. הפיצוץ שנוצר כתוצאה מהפגיעה בקרקע הייתה חזקה כל כך שידעתי שהוא לא שרד. איכשהו אני לא פגעתי בקרקע. כשהסכלתי למעלה ראיתי את מלתעות."מה המצב" הוא שאל אותי."הכל בסדר" אמרתי."אתה יכולה להחזיר אותי אל המגדל?" שאלתי."בשמחה" הוא אמר. כאשר נחתנו בקושי הספקתי לפסוע פסיעה אחת ופתאום הכל החשיך.

כשהתעוררתי ראית שמיים כחולים. התישבתי על המיטה וראיתי את כיירון ויונה מדברים. ואז הם הבחינו בי."אביעד!"יונה מחץ אותי בחיבוק ענקי."כבר חשבנו שאתה מת" אמר כיירון."כבר עבר שבוע מאז היום האפל."רגע,עבר שבוע?!" שאלתי."כן" אמר יונה. יצאנו החוצה. המחנה הישן, עם הביתנים והכל (למעט מה שהוספנו לו בתוקפת המלחמה) עמד כאילו דבר לא קרה."את כל זה בניתם בשבוע?" שאלתי."עם עזרה של אל האדמה הקדום וכמה חצויים מתברר שכן" אמר יונה."כולם שרדו את היום האפל" אמר כיירון."גם האלים היוונים,המצרים והנורדים שרדו והתגבשו מחדש לאחר שהיום האפל עבר" הוא הוסיף."והמפלצות לא מטרידות אותנו יותר" אנדרו נכנס לחדר."רוצה לראות את המחנה החדש" שאל."אחריך" אמרתי.

אז זהו. היום האפל עבר וכמו שאנדרו אמר המפלצות לא מטרידות אותנו,למעט תקיפה קטנה פה ושם. אולי הבסנו את אוסופיריון אבל הבנים שלו לא הובסו. הם מחכים בטח שיעברו כמה שנים עד שהם יחזרו. האלים היוונים,המצרים והנורדים הקימו מועצה משותפת כדי להתמודד טוב יותר עם אסון כמו היום האפל,שלמרבה המזל לא יופיע יותר ב100 אלף השנים הקרובות. אנחנו עדיין מוכנים למקרה שיהיה עוד מישהו מרושע,הרי הצרות עדיין לא תמו. או שאולי כן?