גורל החצויים-5

-מייבל-

"קומי כבר יא עצלנית" .
וואו איזה כיף זה לקום לצלילי הצעקות של דרו, מדריכת הביתן. (לא.כיף.)
"שוב פעם ריצות? אנחנו לא שמנים כמו שאת חושבת." אמרתי בקול ישנוני.
"יש לכם מזל שאני בכלל עושה משהו בשבלכם! חבורת בטטות כפויי טובה שכמותכם" התלוננה דרו בכעס.
"בטטה או לא, אני ממשיך לישון" אמר גריי וכיסה את ראשו בסמיכה. גריי הוא אחד האחים שלי והוא הכי נחמד אלי ואנחנו חברים די טובים וחוץ מזה, אני יודעת שהוא אח שלי והכל אבל הוא.ממש.חתיך
טוב ככה כל בני אפרודיטה "יפים,חתיכים,מטופחים והכי חשוב הרבה יותר טובים משאר המחנה" ככה לפחות דרו אומרת את זה (אני מקיאה מחשבתית כרגע).
"אז אל תלך מי צריך אותך בכלל!" דרו צעקה על גריי.
"גם אותי אף אחד לא צריך אז אולי עדיף שאני ישאר" אמרתי בתקווה.
"טוב תשארו אבל בגלל העיקוב הזה כל מי שבא איתי עושה עוד 2 סיבובים. זמן זה קלוריות!" אמרה דרו ויצאה עם ליווי הקולות העייפים והאנחות שעלו משאר ילדי הביתן.
כשהם יצאו גריי בא אלי ואמר "כשהפרחה הזאת תעזוב להיות דוגמנית כמו שהיא רוצה אני הולך לעשות הרבהה שינויים פה". כבר כמעט שכחתי שגריי הוא הכי גדול אחרי דרו ככה שהוא הסגן שלה. "שינויי מספר 1: בלי. ריצות. מטומטמות" הוא אמר את המילים האחרונות בהדגשה "שינויי מספר 2: יותר אימוני לחימה" אמרתי ועברה בינינו הסכמה שקטה, שנינו חושבים שיצא לנו שם של נמושות ושנינו ממש לא אוהבים את זה "שינויי מספר 3" את המשפט הבא אמרנו ביחד "לשנות את המראה של הביתן" ועשינו שתינו תנועת הקאה וצחקנו קצת. ברצינות המקום הזה נראה כמו הבית של ברבי רק יותר וורוד ומנצנץ "לפחות כבר אין את המנהג הזה שדרו סיפרה לנו עליו" אמרתי ואז הוספתי "אתה לא חושבת שזה אכזרי? לצאת עם מישהו לגרום לו להתאהב בך ואז לשבור לו את הלב לאלפי חתיכות שלעולם לא יאהב יותר. לדעתי זאת האכזריות בהתגלמותה" הוא הסתכל עלי קצת זמן ואמר: "כן… זה באמת אכזרי. לפחות פייפר כבר ביטלה את המנהג הזה ו-" ואז פתאום קטע אותו צליל של פתיחת דלת. מהר הסתובבנו לראות מי זה, לא יכול להיות שהם סיימו כל כך מהר. ואז פתאום ראינו פנים מוכרו וחייכנו שניינו.
"מי אמר פייפר ולא קיבל?" אמרה פייפר בחיוך ונכנסה לביתן.
"פייפר!" קראתי ורצתי לקראתה, היא חיבקה אותי והחזרתי לה גם חיבוק.
"מדברים על החמור… מה את עושה פה חשבתי שאת וג'ייסון עזבתם כדי ללמוד באוניברסיטה שברומא החדשה?!" אמר גריי בחיוך. "הייתה לנו חופשה אז באנו לבקר ולהזכירך גם ליאו בא ללמוד איתנו, הוא זה שבא איתי לפה כי ג'ייסון השיג עבודה בעולם בני התמותה ולא יכל לבוא אבל הוא יבוא עוד כמה ימים-"
"אתם תישארו פה לכמה ימים?!" קראתי בתדהמה.
"לשבוע ליתר דיוק" תיקנה פייפר.
"למי אכפת העיקר שאתם פה!" אמרתי ושוב קפצתי על פייפר.
"שאני ישאיר אתכן לבד או…" אמר גריי .
"סתום בלונדי!" צעקנו אני ופייפר ביחד ואז פתאום דרו וכל שאר הביתן נכנס וכשה דרו ראתה את פייפר היא קפאה במקומה כאילו היא התאבנה ואמרה ברעד "ה-היי פייפר הר-הרבה זמן לא התראינו" פייפר הסתכלה עליה בחוסר חיבה יותר מידי גלויי ואמרה "כן… שלום דרו מה נשמע?"
דרו בדיוק עמדה לענות כשהסתכלתי על השעון השעה הייתה 9:30 מה שאומר ש…
"אנחנו מאחרים לארוחת הבוקר!" צעקתי
כולם הסתכלו על השעון ומיהרו להתארגן. פייפר שמה את הדברים שלה על המיטה שלה והתארגנה גם היא לצאת לארוחת הבוקר. בסוף סיימנו להתארגן בזמן סביר ויצאנו לרחבת האוכל.

שהגענו התיישבתי בשולחן אפרודיטה וזימנתי לי קצת סלט (כי אני צמחונית) ופייפר התיישבה מצד אחד שלי וגריי מהצד השני.
כרגיל משולחן אפרודיטה יש את התצפית הכי טובה על השולחנות האחרים כי אחרת איך לדרו ולנימפות של המחנה יהיה על מי לרכל.
ליאו ישב בשולחן הפייסטוס ואכל. לא בעצם הוא לא אכל הוא יותר נכון בלס את האוכל שלו ואז בא לשולחן שלנו ואמר "מה קורה ילדים של סוג של אמא אלה חורגת?" אמר ובדיוק שעמד להצתרף אלינו ראיתי משהו שהפתיע אותי אפילו יותר מהחזרה של ליאו ופייפר.
ראיתי את לילי בת זאוס שלפני חודש יצאה למסע חיפושים ולא חזרה מאז, מחבקת את איירי ואומרת לה משהו. לא הצלחתי לפענח את הכל אבל שמעתי דברים כמו: החלום, דין, מפלצות בני גורגונה והמכריע.