גורל החצויים- פרק 9

-סם-

כל החיים שלי העמדתי פני חזקה.
לא הראיתי את החולשות שלי לאף אחד, לא בכיתי, שמרתי את הכל בבטן ולא אמרתי כלום שיגרום לאחרים לרחם עלי. אני שונאת שמרחמים עלי.
אבל כשגיליתי שהיא מתה פשוט קפאתי, אפילו לא בכיתי או לפחות זה מה שאיירי וג'ון ראו, מבפנים הרגשתי כמו פצצה, כמו ים גואש, כמו הר געש מתפרץ הרגשתי כל תחושה שיכולה להיות לבן אדם חוץ משלווה ואושר. בכיתי מבפנים, צרחתי מפנים ומבחוץ התמוטטתי והתעלפתי.
כשהתעוררתי מצאתי את עצמי במיטה כלשהי. כנראה בארגו 2. ומרוב הלם וצער אפילו לא שמתי לב על כמה החדר הזה מגניב זאת אומרת היה שם כל מה שילד של הפייסטוס צריך וגם לא צריך! ישר הבנתי שזה החדר של ליאו.
אם הייתי במצב רוח רגיל כנראה הייתי צורחת, בודקת את הכל כמו ילדה בת 5 בחנות צעצועים והייתי מחבקת, מנשקת ומלטפת את כל הדברים המגניבים והיו שם הרבה דברים מגניבים.
אבל כל זה לא עניין אותי, פשוט רציתי לישון לנצח אבל אז הבנתי שזה כנראה מה שהאוייבים שלנו רוצים, לשבור אותנו אחד אחד.
לא ידעתי אם ההשערה שלי נכונה או לא אבל זה עזר לי להתגבר קצת אז קמתי מהמיטה ובדיוק נשמעה דפיקה בדלת.
שמעתי את קולו של גריי "אמ… סם? את ערה?"
חייכתי חיוך קטן והתקדמתי לדלת. מאז שהגעתי למחנה החצויים הייתי מאוהבת בו, הוא תמיד היה כל כך נחמד, מתוק ומצחיק שהיה קשה לא להתאהב בו.
פתחתי את הדלת וראיתי אותו בפתח הדלת מביט בי בדאגה.
"הי" אמרתי והזמנתי אותו להיכנס לחדר.
"היי… אממ את בסדר? כי את הייתי מעולפת לשעתיים"
שעתיים?!
"כן… טוב זה באמת היה קצת הלם לגלות את זה ככה שהיא…" דמעות הצתברו בעיני ומיהרתי למצמץ כדי לסלק אותן כי אני ממש לא רוצה להפגין מולו חולשה.
הוא כנראה שם לב לכך שעמדתי לבכות כי הוא חייך ברוך ושם את ידו על הכתף שלי ואמר "היי זה בסדר לבכות, אם הייתי במקומך אני הייתי בוכה בטוח" הסתכלתי בעניים הירוקות כחולות שלו נצמדתי אליו ופשוט התחלתי לבכות, הוא חיבק אותי וכנראה לא ממש היה איכפת לו שהחולצה שלו רטובה הוא פשוט היה שם בשבילי.
אחרי כמה דקות התרחקתי ממנו ואמרתי "סליחה" הוא ניגב דמעה מהלחי שלי והתקרב אלי ככה שרק כמה סנטימטרים הפרידו ביני לבינו ואמר "אין על מה" ואז הוא נישק אותי וזו הייתה הרגש כל כך נפלאה שנהרסה בגלל שבדיוק אז הספינה היטלטלה וסטתה הצידה ככה שנפלנו.
גרי שלף את חרבו ואני שלפתי את הסכין שלי ועלינו לסיפון ששם גילינו עשרות ונטוסים שתקפו את הספינה.
הסתכלנו עליהם לכמה רגעים ואז גריי שאל "מוכנה?"
"תמיד" והסתערנו על המפלצות