גורל החצויים-פרק 3 חלק 2

-איירי-
יום למחרת התעוררתי במיטה שלי בביתן אפולו והתחלתי להתארגן וארוחת הבוקר. הייתי בטוחה שאם דין לא יהיה שם זה אומר שהחלום אמיתי ושאני חייבת לספר לכירון, אבל החלטתי שאני יספר לקונור והוא יגיד לי אם כדאי לי לספר או לא כי הוא בטח ידע (בכל זאת הוא בן אתנה).
הגעתי לארוחת הבוקר והתיישבתי בשולחן שלי. האחים שלי חפרו לי, ליזי אחותי למחצה שפכה עלי ועליה מיץ תפוזים, בני הרמס גנבו אוכל מאחרים למרות שהם יכלו פשוט לזמן את זה לצלחת שלהם אבל בכל פעם ששאלתי אותם למה הם עושים את זה הם אמרו לי שזה "עניין של כבוד".
בסך הכל היה נורמאלי יחסית לחצויים.
חוץ מזה שדין לא היה שם…
החלום אמיתי, דין נחטף ולא רוצה שיצילו אותו והמכריע חזר. לא שיש לי מושג מזה.
סיימתי לאכול והלכתי לכיוון שולחן אתנה ואמרתי לקונור "תזכור אחרי תפוס את הדגל-"
"-בנקודה שאגם והיער נפגשים, כן אני זוכר איירי" הוא השלים וחזר להמבורגר שלו.
"מי אוכל המבורגר לארוחת בוקר?" שאלתי.
"אני, למה זה משהו רע?" ענה קונור. גילגלתי עיניים והלכתי להתאמן בחץ וקשת.
שהגעתי ראיתי שם את אנדרי בת פרספונה מתאמנת בחץ וקשת. לא שהיא צריכה אימונים, היא צלפית מעולה אבל היא עדיין תמיד אוהבת להתאמן ולירות בדברים ובעיקר בבני אפרודיטה (ולפספס בכוונה).
התקדמתי אליה וניסיתי להבהיל אותה אבל כנראה שזה לא ממש חכם להתגנב מאחורי מישהו עם כלי נשק שיכול לירות עליך מטבח אפס.
אז שהתקרבתי אליה היא שלפה חץ וכיוונה אותו לחזה שלי אבל שראתה שזאת אני היא הורידה את החץ והחזירה אותו לאשפת החיצים שלה.
"היי אייר, מה קורה?" שאלה
"בסדר אני פשוט באתי קצת לנקות את הראש ו-"
אנדרי קטעה אותי באמצע ואמרה "-זה דין? הוא באמת נעלם בזמן האחרון"
זה כבר התחיל ממש לעצבן אותי איך שאנשים קוראים אותי כל כך מהר, אני לא כזאת שקופה.
נכון?
קמתי ואמרתי "אני לא רוצה לדבר על זה, בואי פשוט נירה חצים על דברים"
"ועל בני אפרודיטה?" שאלה אנדרי
חייכתי ועניתי "את יודעת שכן"
אחרי שירינו מלא חיצים והפחדנו עד מוות 7 בני אפרודיטה הגיע הזמן לתפוס את הדגל.
ביתן אפולו שיחק עם ביתן ארס, הקטה, פרספונה, איריס, הפייסטוס ומייבל מביתן אפרודיטה גם שיחקה איתנו.
אנחנו היינו הקבוצה הכחולה וכל שאר הביתנים היו בקבוצה האדומה.
כרגיל ביתן אפולו הפרש ביער וניסה להפתיע במטר חיצים כל אחד שעובר מהקבוצה האדומה.
שהתמקמתי במקום הרגיל שלי (ליד העץ של דפנה) חיכיתי למישהו שאני יוכל לירות עליו ולמזלי לא חיכיתי כל כך הרבה זמן, אחרי 10 דקות סיינה, בת פוסידון ואני והיא חברות די טובות, הגיע לאיפה שחיכיתי עם דגל כחול ביד שלה שמעתי מהכיוון שמאחורי סיינה הרבה קולות שלפיהם הבנתי שהתחילו כבר לרדוף אחריה אז יריתי עליה 2 חיצים, 5 חיצים, 10 חיצים עד שהיא נפלה שמכל כיוון בשריון מזדקר חץ זהוב עם נוצה אדומה בקצהו.
לאחר ששמעתי קולות שמחה מכיוון אגרוף זאוס, המקום החבאנו את הדגל שלנו. ניגשתי אל סיינה והוצאתי את החיצים מהשריון שלה אחד, אחד עד שכבר לא היה שם חץ על השריון שלה ונשארו רק מלא חורים.
היא לחצה את היד שלי ואמרה "משחק טוב. רק בפעם הבאה רחמים על השיריון, אני נראית כמו פומפיה עם כל החורים האלה!"
צחקתי ואמרתי "טוב אז בפעם הבאה אני יתקוף אותך עם פגיון, סבבה?"
"סבבה"
הלכנו ביחד לכיוון אגרוף זאוס ששם הקבוצה שלי חגגה עם ריקודי ניצחון מצחיקי מאוד וחלקם גם מטרידים מאוד.
אחרי שסיימנו להשוויץ בדגל, הלכתי לאיפה שקבעתי עם קונור שאחרי שעה הוא נזכר להגיע
הוא התיישב לידי על שפת האגם ואמר "סליחה שחיכית כל כך הרבה"
"אין בעיה" עניתי "ידעת שיש 283 עלים על העץ ההוא?" הוספתי והצבעתי על העץ שלידינו .
הוא צחק ואז השתתק ואמר "אז… על מה חלמת שהיית במצב כל כך גרוע?" כרגיל קונור מגיע ישר לעניין.
אז סיפרתי לו על החלום ואחרי שגמרתי הוא שתק לכמה זמן אז הסתכל עלי ואמר "את חייבת לספר לכירון"
"אני יודעת, אבל אני פשוט לא ממש יודעת אם באמת כדאי לי כי יכול שזה באמת סתם חלום ו-"
"-ודין יצא לחופשה בדרום קוריאה? אני לא חושב. את צריכה לפר לכירון לפני שמשהו ממש רע יקרה לדין ואף אחד לא רוצה שיקרה משהו כזה" אמר קונור בנימה הכי רצינית שאי פעם שמעתי אצלו.
"טוב" אמרתי "אני יספר לו דבר ראשון מחר בבוקר"
"לא את תספרי לו דבר ראשון עכשיו כי זה לא רק קשור אלייך ודין זה קשור לכל המחנה ובכלל לכל האלים ולכל העולם כמו שאנחנו מכירים אותו. זה חשוב איירי, הרבה יותר ממה שאת חושבת"
ובנימה מאושרת זו אני וקונור סיימנו את השיחה שלנו.