גורל החצויים- פרק 11

-גריי-

הגעתי למסקנה שמפלצות לא תוקפות חצויים רק כדי לאכול אותם, הן תוקפות בשביל לאמלל לנו את החיים.
בקושי שעה עברה מאז סקילה וכריביס, בקושי הספקנו לאכול ולנוח ואין לי זמן לספר לאחרים על החלום שלי מאתמול.
הייתי מספר לכם על החלום אבל בדיוק תוקפת אותי מפלצת שהיא סוג של הגרסה היותר אכזרית של הבסיליסק וזה כולל מבט שיכול להרוג, טפרים חדים כתער ושהנגיעה שלו ואפילו הבל פיו יכול לאבן אנשים אז אני מאוד מצטער אבל אני קצת עסוק.
הסתערתי לעבר המפלצת עם החרב שלי והקוקאטריס פשוט הצליף בטפריו כאילו אני איזה זבוב, נחבטתי בקיר והרגשתי כאבי תופת בחזה שלי בגלל השריטות העמוקות שהקוקאטריס עשה לי 'זה הולך לכאוב מחר…' זה כל מה שהספקתי לחשוב לפני שאיבדתי את ההכרה.
"גריי?" שמעתי קול מוכר קורא לי. אני לא ידעתי כמה זמן כבר הייתי מעולף אבל הנחתי שדי הרבה זמן כי אם אני במיטה שלי אז כנראה הקרב הסתיים.
פקחתי את עיני וראיתי את סם יושבת ליד המיטה שלי.
"היי סם, אמממ כמה זמן אני הייתי מעולף?"
"20 דקות"
לא הרבה כמו שחשבתי, טוב אבל אני כל כך אידיוט ככה שזה לא משנה זאת אומרת מי יסתער ככה על מפלצת?!
"אתה חושב שאתה מטומטם ושלהסתער על המפלצת היה הדבר הכי טיפשי שעשית" אמרה סם כאילו קראה לי את המחשבות.
"איך את יודעת?" שאלתי אותה
היא חייכה חיך קטן ואמרה באגביות "אני קוראת מחשבות. כשהיית מעולף היפנוס בא לבקר הוא מסר את זה בתור "מתנה" מאבא שלי"
הסתכלתי לה בעיניים ועניתי בתיחכום: "מה?????????????????????????????????????????????????" היא צחקה כל כך חזק שחששתי שהיא תקיא אבל היא רק אמרה "אתה באמת האמנת לזה חחחחח היום האחד באפריל ואני לא קוראת מחשבות פשוט בזמן שישנת מילמלת את זה כל הזמן" והמשיכה לצחוק, יכול להיות שהייתי נעלב אבל פשוט לא יכולתי כשהיא צחקה ככה אז פשוט חייכתי וצחקתי גם. צחקנו בערך חצי שעה לפני שמייבל הגיעה וחיבקה אותי (טוב היא בכל זאת חצי אחותי) ואז גם לילי הגיעה, חיוורת כי היא איבדה הרבה דם ותחבושת כיסתה את גדם ידה הקטועה אבל כמובן שזה לא עצר אותה מלצרוח עלי שאני מטומטם אבל גם היא לא בדיוק האדם הכי חכם פה. לא, לא, לא האדם הזה הוא טם טם טם קונור בן אתנה בעל עיני הסערה המופלאות ובעל הטיימינג המושלם כי הוא בדיוק בא ותפס את לילי כשרגליה כשלו והושיב אותה על כיסא. החבר הכי טוב שלי נכנס לחדר ואמר "עד כמה אתה מטומטם ילד?!!"
"למה כולם אומרים שאני מטומטם?! ולמי אתה קורא ילד? אני גדול ממך בחודשיים!" קונור נראה כאילו הוא רוצה לדפוק את הראש בקיר. משום מה הוא נראה ככה הרבה כשהוא מדבר איתי, יש לי השפעה כזאת על אנשים.
"ביי" הוא אמר והסתובב לכיוון הדלת
"לאן אתה הולך?" שאלה מייבל
"לשירותים" ענה והמשיך לכיוון השירותים "תהנה" צעקה לו סם "תודה" אמר והתרחק כבר כך שיצא מטווח הראיה שלנו.
בינתיים לילי נרדמה ומייבל הסתכלה עליי במבט מוזר כאילו היא יודעת משהו שהיא לא אמורה לדעת ואמרה "אז. אתם. ביחד. מתי. זה. קרה?!" אולי הייתי שואל את עצמי איך היא גילתה אבל גם אני בן של אפרודיטה ואני גם יודע לזהות דברים כאלה אבל סם דווקא ממש הופתעה וגימגמה במבוכה "א איך א-את יודעת?" מייבל חייכה חיוך גדול ואמרה "אני פשוט יודעת. זה בגנים. אבל למי איכפת?! ידעתי שאתם תהיו ביחד!"
"כן אני יודע שאת ידעת" לפני שיצאנו למסע היא חיפושים היא ניסתה להוציא ממני מלא פעמים וידוי על הרגשות שלי לסם, מה שלא הצליח לה והיא גם חפרה לי מלא על זה שאנחנו מתאימים וכל זה אבל זה לא כל כך הזיז לי כי אז מה אם אנחנו מתאימים? איך זה עוזר לי להשיג אותה? איך את עוזרת לי להשיג אותה? את התשובות החשובות היא לא נתנה לי.
אבל עכשיו זה לא כל כך משנה נכון?
פתאום הבנתי משהו. "סם, אם את פה, מי מטיס את הספינה?"
"מי אמר שהיא טסה?" סם ענתה
"יש כמה דברים שהספינה זקוקה להם כדי לתפקד אז עצרנו באיזה שהוא אי ולמקרה שזה האי של קירקה שלחנו את ליאה, אנדרי וסיינה כדי אם זה כן האי שלה שלפחות הם לא יהפכו לחזירי ים" הסבירה מייבל
"אהה טוב" אמרתי לבנות
אני מקווה שליאה, סיינה ואנדרי בסדר כי גם אם זה לא האי של קירקה יכול להיות שהם בצרות.