גורל האלים-27 ^~^

הלכתי להכין את התיק בזמן שכירון הלך והודיע לכל האחרים. אני לא מאמינה שזה באמת קורה, לפני זה הכל נראה כמו משחק אבל עכשיו אני באמת יוצאת למסע הזה, אני באמת עוזבת, אני באמת יכולה למות. בזמן שארזתי את התיק נשמע ברקע אחד השירים האהובים עלי:
"He said, "Will you defeat them
Your demons and all the non-believers
The plans that they have made?
Because one day, I'll leave you
A phantom to lead you in the summer
To join the Black Parade"
התיישבתי על המיטה, והשיר גרם לי לחשוב. מה אם אני לא אצליח להציל את אבא שלי, מה יקרה אז? כמה שכעסתי עליו הוא עדיין היחיד שהיה לי, אני מפחדת. אני לא עודה בזה בקול רם אבל אני באמת מפחדת.
אני מפחדת לאכזב את כולם, אני מפחדת שאני לא אצליח להציל את אבי, אני מפחדת שאני אביא מוות איום לחברי. אבל כמו מה שאבי תמיד היה אומר לי, כל פעם כשהייתי עצובה או מפוחדת "להרים את הראש, לשים חיוך מזויף. אל תראי להם שהכל מבולף. תחייכי בגאון, כשהם ידעו שאת חזקה. תתני להם תחושה שאת יותר טובה", שמתי את התיק על גבי כשבתוכו טרכמות זהב, החרב שלי, כסף אנושי וכל מה שאדם צריך למסע שכזה. שמתי חיוך, הרמתי את הראש ויצאתי לעבר הביתן המרכזי.
כירון חיכה לי שם עם החבורה שיוצאת איתי, חלקם נראו מבולבלים, חלקם נרגשים. התפקיד שלי היה להשאיר אותם בטוחים, לא משנה מה.
"שנצא?" שאלתי את כירון והוא חייך אלי, כאילו ידע למה אני מחייכת, לפחות אדם אחד מבין אותי.
"אראגוס מחכה, הוא יסיע אתכם עד בוסטון ומשם אתם לבד" אמר לנו, נשמתי נשימה עמוקה וחייכתי חיוך רחב על חברי.
"מוכנים?" שאלתי אותם וכולם הנהנו, חלקם בחשש וחלקם לא. חייכתי אליהם ויצאנו מן הדלת, ואז מן הבית.

העולם הגדול מחכה לנו,חבל שהוא מחכה לעשות בנו את הדברים הלא נכונים.