גורל האלים-25 ^~^

לא ידעתי איפה אני אמורה לישון, הלכתי שוב לביתן המרכזי לשאול את כירון. אין פה ביתן לאורנוס, ואני בהחלט לא בת של אף אחד מהאלים האחרים. מיירו כבר הלך לביתן הפייסטוס, שדרך אגב נראה ממש כמו מכונה גדולה מעץ, ואני נהניתי ממראה המחנה לאור הירח. הוא היה יפה יותר כך.
נכנסתי לביתן המרכזי וראיתי את כירון יושב ליד האח וליד כירון עמד מר ד', שכבר הבנתי שהוא דיוניסוס למרות שהוא לא נראה ככה. לפתע הם שמו לב לקיום שלי ומר ד' נאנח, אני לא חושבת שהוא אוהב שום חצוי, כאילו הוא לועג לנו בכל מילה.
"כן גריי מה קרה?" שאל אותי כירון ומר ד' רק גלגל את עיניו.
"לנסיכה יש סיוט?" שאל אותי מר ד', גם אני לא אוהבת אותו. בכלל.
"האמת שאין לי איפה לישון" אמרתי וניסיתי להתעלם מדבריו של מר ד'.
"לפני שחטפו את אביך" אמר בנימה מעט עצובה, לפחות את תחילת המשפט "הוא תכנן מקום בדיוק בשבילך" המשיך והוביל אותי חזרה לשטח האגם, הלכנו מעט סביבו ואז ראיתי ביתן יפיפיה. הוא היה בעל כיפה עגולה והייתה מרפסת כזאת מעל המים. המראה אמנם לא היה הכי ביתי אבל הוא בהחלט היה בסיגנון שלי. כאילו יצא מתוך סיפור פנטזיה.
"אני אתן לך להתפעל ממנו בעצמך" אמר כירון וחזר בדהרה לבניין המרכזי/
נכנסתי פנימה ועל הקיר היו ציורי ענק של כל הגיבורים האהובים עלי, בטמן, קפטן אמריקה, ת'ור, איירון מן סופרמן ועוד. ומהצד השני הייתה מיטה, מעליה, מתחתיה, לידה ועל כל הקיר השני היו פוסטרים שלה הלהקות האהובות עלי, סרטים שאני אוהבת, ותמונות מספרים שאני אוהבת. זה היה החדר הכי טוב שיכולתי לחלום עליו, זה היה ממש מדהים.
נפלתי על המיטה, מותשת לחלוטין ונרדמתי.
החלום שלי היה מפחיד יותר מאי פעם, התמונות פשוט חלפו בראשי באופן אירוני ממש כמו הוריקן. לרגע אחד ראיתי את אבי תקוע בכד כזה, ברגע השני ראיתי אנשים שריריים ולא מוכרים שאומרים "הוא אצלנו, עכשיו התכנית צריכה לפעול חלק, תחסלו כל מי שבא בדרך" הם אמרו ואז שמתי לב שמעלי יש מישהו, התעוררתי במהירות, זאת הייתה נורה.
"קומי עורי ישנוני!" אמרה לי והעירה אותי בלא מעט אכזריות.
"אאוץ', למה בכזאת אכזריות? אי אפשר להעיר אותי בעדינות?" שאלתי אותה, אבל היא רק צחקה.
"את כבר יודעת מי ההורה שלך?" שאלתי אותה והיא חייכה חיוך עוד יותר רחב.
"אני בת הרמס!" צעקה והתחילה לקפוץ לי על המיטה, "ודרך אגב הביתן שלך משגע!" אמרה לי וגם אני צחקתי. שמתי מהר את חולצת המחנה שהיא הביאה לי וג'ינס ארוך ויצאתי איתה לאכול ארוחת בוקר.
"ואיפה אני אמורה לאכול?" שאלתי, לכל ביתן היה שולחן והיה אסור לעבור בין השולחנות.
"את תשבי בשולחן של זאוס יחד עם ניקולס" אמר לי כירון, מצאתי את ניקולס והלכתי לשבת לידו.
האוכל היה ממש טעים, כאילו באופן קסום. "גריי אנחנו צריכים לדבר על המסע שלך, ברחתי את הצוות" אמר לי כירון והוביל אותי אחריו לביתן המרכזי.