גורל האלים-23 ^~^

מן העצים יצא המינוטאור בכבודו ובעצמו. הם נראה כועס בגלל משהו ולבש באופן מפתיע תחתונים או ליתר דיוק, חיתול. המראה אולי היה מאיים אבל גם מעט מצחיק, אז גיחתי. טעות גדולה מאד מצידי. ואז הוא בחן אותי במבט מאיים והתחיל להתקרב אלי, נגעתי בחרב שנמצאה לידי בקלות אבל המינוטאור התינוק שם לב. הם קפץ לכיווני ואני, טוב גם אני קפצתי. הרגשתי כאילו אני מדלגת מאבן לאבן שם, מעץ לעץ כמו איילה. התחלתי לסבך את המינוטאור עד שהוא נפל על הרצפה…וצחק. המינוטאור הזה צחק. וגם אני צחקתי.
הסתכלתי טוב טוב לעברו כשהוא הביט לעברי ועיניו היו כבר לא מלאות זעם אלא מעט עצובות ומפוחדות. הוא לא נראה כמו מינוטאור בשיא הגודל, לדעתי הם אמורים להיות גדולים יותר אז אולי, זה באמת בייבי מינוטאור. ירדתי מעץ שטיפסתי עליו והתחלתי להתקרב אליו באיטיות והוא עדיין ישב על הרצפה והסתכל עלי בעיני כלכלב עצוב במיוחד. הייתי במרחק כמה סנטימטרים ממנו והוא קירב אלי את חותמו, ואני ליטפתי אותו. אני ליטפתי מינוטאור! זה היה מדהים, חומו היה מעט מחוספס וממרחק כל כך קצר יכולתי לראות את כל הפרווה שלו, היא הייתה מלוכלכת והיו לו שריטות ברחבי הגוף.
"מה קרה לך?" שאלתי אבל לא נראה שהוא ממש מבין אותי. ליטפתי אותו והוא נענה לליטופים, הרגשתי קרובה למינוטאור הזה.
"טוב אם אנחנו מתכוונים להיות חברים אולי כדאי שאני אתן לך שם, מה אתה אומר?" אמרתי למינוטאור והוא חייך אלי, נראה שהרעיון מצא חן בעיניו. "מה דעתך על אמ…אלברט?" שאלתי והוא נענע בראשו, "ומה עם…שלדון?" שאלתי והוא חייך שוב, הוא אהב את השם. "טוב שלום שלדון, אני גריי" אמרתי וצחקקנו לנו שם. חזרתי לשבת במקום בו אני אמורה להיות ושלדון בא איתי. ואו, זה ממש מגניב ומפתיע. אני חברה של מינוטאור. שוב נשמע תקיעה, טוב אף אחד לא לקח את הדגל שלי אז זה אומר שאנחנו ניצחנו!
"שלדון הקבוצה שלי ניצחה!" אמרתי והוא הרים אותי ממש גבוה, מזל שאין לי פחד גבהים. זאת הייתה הרגשה מעולה, ראיתי את כל המחנה וזה היה יפיפה. "נלך שלדון?" שאלתי אבל נראה שהוא מפחד להתקרב לאנשים במחנה, למען האמת גם אני לא הכי נרגשת לקראת זה.
"טוב אז מה אתה אומר שעכשיו אני אלך ומחר בבוקר ניפגש שוב ממש פה?" שאלתי והוא הנהן והתחיל לרוץ בחזרה לכיוון היער ואני התחלתי ללכת לכיוון המקום בו מתאספים כשהמשחק נגמר.
רצתי בכדי להספיק וראיתי את הקבוצה שלי נהנית וצועקת צעקות ניצחון, הצטרפתי לחגיגות ואז רעם הרעים בשמיים.
"אוי לא, האלים כועסים" אמר ניקולס.