גורל האלים-21 ^~^

יצאתי מהביתן המרכזי ועדיין היו שם אותן עיניים נועצות שהביטו בי מכל רחבי המחנה כאילו אני מכשפה שעומדת לפני הוצאה להורג, ואז לייני יצאה מהקהל בליווי של אוסטין וניקולס.
"זה היה מדהים!" אמר לי אוסטין כשהתרחקנו מההמולה שגם החלה להתפזר.
"זה לא הרגיש מדהים…" עניתי לו, זה באמת לא הרגיש מדהים, הרגשתי כמו מפלצת.
"אוי את והבעיות שלך…זה היה מדהים לפי מה ששמעתי. את הבת הראשונה של אוראנוס תתעודדי! את אחות של הטיטאנים, כדי לך להתחיל להתלהב קצת" אמרה לייני וקיפצה מעט במקומה. אני מתחילה ממש לחבב את לייני הזאת.
"טוב בואו אני אראה לכם מה אני יכול לעשות" אמרה ניקולס וברק הבזיק מן השמיים, הוא פגע בעץ למזלנו.
"אתה משוגע! למה עשית את זה? יכולת לפגוע בנו!" צעקתי ודחפתי אותו מעט, זה באמת היה ממש מסוכן.
"טוב טוב…על מה את וכירון דיברתם?" שאל ניקולס. לייני הסתכלה במבט יודע כאילו היא הבינה הכל רק מהביט מהצד.
"והא אמר משהו על מסע בעקבות עוד נבואה ושיהיה לי צוות, זה בערך מה שהוא אמר" עניתי לניקולס.
"אווווווווו אני רוצה להיות בצוות הזה!" אמר אוסטין, אני לא מבינה למה הם מתלהבים כל כך. אני לא ממש נרגש מהמחשבה שאני יכולה להיקרע לגזרים ולהציל או להרוס את העולם, לא נשמע לי אישית ממש נחמד.
"כירון אמר שהוא בחר לי כבר צוות, ואמר שזה ישמח אותי מאד. אני חושבת שמחר הוא יאמר לי מי כל אחד הצוות" אמרתי בזמן שגיחתי מעט כמעט בלי סיבה.
מהשיחים יצא הנער בעל השיער החום הפרוע, מיירו (שנראה טוב…לדעתי).
"היי! אז ברחתם ממש מהר אתם" אמר והסתכל עלינו במבט שובב וחדשן. הוא מצא חן בעיני יותר ויותר מרגע לרגע.
"טוב אני די הרגשתי כמו תרנגולת שקוצצים במבטים" אמרתי וכולם צחקו.
"עדיף להיות תרנגולת קצוצה על פני לפגוש את מר ד' עצבני במיוחד, אנחנו לא רוצים שיהפכו אותך לדולפין" אמר מיירו, הוא גם הצחיק את כולם. ואז נשמע תקיעה בקרן.
"מה זה אומר?" שאלתי הם נראו רציניים לרגע ועמדו לזוז.
"יש משחק של תפוס את הדגל" אמרו כולם ועל פני רובם היה חיוך ממזרי במיוחד.