גורל האלים-2 ^~^

הנער המוזר התחיל התקרב אלינו ונראה כאילו מנסה להיות "קול", לא ממש עוזר לא. כשהוא מתקרב אני רואה ששיערו ג'ינג'י ועיניו היו מעט כחולות ומעט ירוקות ועורו היה מעט חיוור, הוא שם כובע למרות שעכשיו חם. למרות ניסיונותיו להיראות קול משהו במראה שלו היה יותר מדי נלהב, אני חושבת שהוא מצא את החבורה הלא נכונה. הרי מכנים אותנו מדי פעם הפריקים של בית הספר, אני לא ממש מבינה למה העובדה שאני לובשת מעיליו עור ובגדי וינטג' ואולי מידי פעם (כל הזמן) עיפרון לא אומרת כלום, אני לא פריקית ממש לא! וקלייר בכלל לא וגם דונה וג'ון אנחנו כמעט ההפך.
הוא המשיך להתקרב אלינו, מה לעזאזל הילד הזה רוצה?
"שלום! שלום, אני מרטין!" אמר לנו ולחץ את ידינו במהירות בלתי נתפסת.
"שלום?" אמר ג'ון והביט בו בחדשנות, הוא לא ממש אהב חברת אנשים רבים.
"שלום! אני נורה! אלא קלייר גריי וג'ון, מה אתה תלמיד חדש? ממתי אתה פה? כבר אמרתי שקוראים לי נורה?" שאלה נורה, גם המהירות שלה הייתי בלתי נתפסת הם בטח יהיו זוג ממש נחמד. (not).
בעיניו של מרטין היה ניצוץ שובב ומלא שמחה, אני לא הבנתי שום דבר ממה שקורה כאן.
"היי, אני גריי כמו שאמרה נורה ברוב טובה" אמרתי והבטתי בה במעט ספקנות. עיני הנער התרחבו מעט ונראה כאילו רחרח את האוויר לשנייה ואז זה נעלם במהירות. הנער הזה ממש מוזר, אני מבינה למה לא הלך לחבורות האחרות אבל בן אדם תלמד למתן את ההתלהבות!
"יש סיבה שאתה מרחרח את האוויר?" שאל ג'ון.
"טוב אממ…הממ….זה בגלל שאני רוצח סדרטי שבא להסניף את שיערכם" אמר וכולם התפקעו מצחוק.