גורל האלים-18 ^~^

רצתי על היער. לא רציתי לעצור, לא רציתי שיראו אותי, רציתי להיות לבד.העצים נראו אפלים יותר מלפני כן, שמעתי קולות מפלצתיים בזמן שרצתי. עכשיו הרגשתי שאני לא יכולה לעצור כדי שהדבר הזה שם, מה שזה לא יהיה, לא ימצא אותי או גרוע מזה.
הגעתי לקרחת יער שבאמצעה היה גזע עץ שנקרת, או במילים אחרות סוף סוף מקום לשבת. העצים מסביב היו כמעט שחורים למרות שהשעה לא הייתה מאוחרת והשמיים עדיין לא חזרו לצבעם הכחול, תהיתי האם אני זאת שגרמה להם להאפיר ככה? לא יכול להיות, אני סתם גריי רק עוד נערה מתבגרת שלגמרי בטעות הגי למקום המופלא והמסובך במיוחד הזה.
"לא הגעת לכאן בטעות גריי" שמעתי קול מחוספס מעט ועמוק מגיע מן העצים.
"מי זה?" שאלתי מבוהלת מעט, לא היה כאן אף אחד למיטב ידיעתי.
"הו יקירתי, אני היא האורקל מדלפי" אמר הקול, שהתגלה כקול אישה. מן העצים יצאה אישה לבושה שחורות, עיניה היו לבנות ושערה שחור ומתולתל עד מותניה. שפתיה היו אודומות ומבטה ערמומי.
"שלום גריי" אמרה לי, לפי מה שאני יודעת האורקל מגלה עתיד, ואני לא בטוחה שאני רוצה לדעת מה העתיד שלחי.
"גברתי" אמרתי וכמעט קדתי כשהיא עצרה אותי והרימה את סנטרי. היא הייתה ממש ממש קרובה, בחנה כל פרט ופרט בפני ובגופי. הרגשתי מעט מחוללת.
"הו את בדיוק כמו שציפיתי! אנחנו נהיה חברות טובות, טוב אולי אחרי שאני אגלה לך איזו נבואה או שתיים" אמרה לי ודילגה מעט כמו ילדה קטנה, כאילו הוציאה ממנה רוח שטותית וחביבה. הצד הזה שלה מצא חן בעיני.
"טוב עכשיו לנבואה" אמרה ועיניה החלו לזהור.
"לעולם הביאו ילדה אובדת מאל בודד
הילדה תביא את הכבוד האובד
בגידות, תחנונים ואלי מיתות
רק בכדי להציל את גדולי הכוחות.
ילדה זו בגיל 17 תציל את כולם או להפך תעשה,
ואל ייפול או יוצל לתחבולת האימים
הוא ייפול או יקום מילדיו חסרי הרחמים"