גורל האלים-16 ^~^

נכנסתי לזירה, העמדתי פני תמימה וחלושה במיוחד, לימדו אותי לא להראות את כוחי. עד רגע הקרב.
לזירה נכנס ראש ביתן הרמס, לא ידעתי שהוא המאמן של סייף. אבל זה נחמד ששוב יש מישהו שאני מכירה.
"טוב תתחלקו לזוגות" אמר, וניקולס עמד לידי אז החלטנו להילחם זה מול זה, הוא לא יודע מה מצפה לו. פרצוף מרוצה היה על הפנים שלו ואני רק היתממתי ושמתי את פרצוף הכלבלב המאוהב שלי (שנים של עבודה הביאו לשלמות). "עכשיו אתם תילחמו זה מול זה, תראו לי מה אתם יודעים ואחר כך אני אחלק אתכם לקבוצות" אמר ואני הרמתי בגמלוניות ושלומיאליות את החרב כך שגרמתי לניקולס לגחך מעט. המלכודת הוטמנה. "תתחילו!" צעק וניקולס פנה להניף את חרבו, התנועות שלו היו כבדות וראו שהוא מתאבק יותר טוב מסייף. גופו הכבד לא עזר לו. הרמתי את זרועותי במהירות והתחלתי להניף את חרבי כמו שדה, הוא לא ידע מה קורה מסביבו ותוך שנייה הוא היה על האדמה כשחוד אפו ורגלי על חזהו.
"הרגע כיסחו אותך" אמר אוסטין שהופיע על ידי.