בתו השנייה של זאוס

פרק 1, אביגיל :
תמיד הרגשתי שונה אבל בחיים לא הייתי מנחשת שאני בת של אל.

הכל התחיל כשמלאו לי 14, הייתי המומה ממה שבת דודה שלי קנתה לי ( איזה צעצוע ממש מגניב שצפצף וזהר בצהוב ).
המשפחה שלי קטנה , אין לי אחים יש לי 2 אחיות ( אני מאומצת רק שלא ידעתי את זה ), שתיהן גדולות ממני ב4-5 שנים אבל ממש כיף לי ארבעתנו (כולל אימא) בלי גברים במשפחה (מה שממש הטריד במיוחד אותי) .
אימא לא שרדה הרבה מערכות יחסים והאחיות שלי התחילו לדאוג לשלומה כי אימא התחילה לחלות (כנראה בשברון לב או בבעיית לב ) ולא היה לי מושג למה, הייתי מטפללת שהיא תמצאה לנו אבא או מישהו טוב שיהיה אתנו אבל זה לא קרה וממש כאב לי (על אימא בעיקר)…
אחרי שבת הדודה שלי נתנה לי את המתנה עם הצעצוע המגניב שמתי אותו בחדר ולא חשבתי שיצרום לי אחרי הערב…

ראיתי את אימא ושני אחיה ואחותה הקטנה מתווכחים ( שמעתי שהם מדברים עלי אבל פחדתי לצאת מאחורי הקיר שליד החדר שלי כי הוויכוח נהיה ממש גדול ) עצמתי אוזניים ועיניים כמו שהייתי עושה כל הזמן שאני מרגישה רע או מרגישה אשמה…
אחרי כמה דקות אימא שמה לב אלי מאחורי הקיר ותפסה אותי ואמרה:" מיכה (ביתי), זאת לא אשמתך , מיה ארמנוס אז לוקוס (האחים שלי משוגעים), אני אוהבת אותך יותר מאוויר …" אימא תמיד אמרה את זה ואחרי זה תמיד רציתי לבכות , תמיד…

אימא שלי הייתה ספרדייה אז היא דיברה מצחיק, תארו לעצכם מישהו שמדבר בו זמנית ספרדית ואנגלית, הייתי לפעמים מתגלגלת מצחוק כשאימא דיברה, היא כל הזמן הסבירה לי על אימא שלה ושלושת אחיה בצעירותם ואיך שהיא מתגעגעת לאימא שלה…
בגיל 16 אימא שלי נותרה יתומה מאם ואב ואחד האחים שלה לקח אותה למשמרת (כדי שלא תיכנס למשפחות אומנה), אימא שלי הייתה הכי מיוחדת במשפחה, כמעט כמוני, כשהיא נולדה אימא שלה בגדה באבא שלה עם לא אחר מאשר אפולו, סבי היה אפולו אל השמש והרפואה והמוזיקה (מעולם לא הבנתי את הקטע שהוא "נביא") אביה של אימי חשד אך החשד התפוגג לאחר שנה ואז הדודה שלי נולדה ולפני זה אפולו עזב, מידי פעם הייתי רואה הבזקים על ידי אימא, כאילו מישהו רוצה להיות לידה ולראות אותה, היא הייתה החצויה הראשונה ששמעתי עליה.

באותו ערב אימא קראה לי כדי לדבר איתי, עלינו למעלה למרפסת וראינו את המחזה היפיפה שהכי אהבתי בעולם, ראיתי את הגשר הכי אהוב עלי בעולם, גשר 'סן פרנסיסקו' למרות שאימא ומשפחתה היו צוענים ולא הינו קשורים לאזור שם בחרנו לגור ולמי שלא טוב עם זה שיקפוץ…

אימא התחילה להגיד:" ילד יפה שלי, מוכשרת, מדהימה שלי…" (ראיתי דמעות בעיניה הבשורות יהיו קשות ידעתי מיד)
"אימא מה עשית הפעם? זה בעל הבית? זה הריח?? זה הריח, אני ידעת שיאשימו אותנו שהכלב של מר לוטר עושה צרכים על הקיר שליד החדר שלך, הוא תמיד שם ו…"
אימא קטעה אותי ואמרה:" לא מיכה (ביתי), לא ילדתי המתוקה שבעולם, לא הכלב הוא הבעיה…"
:" אימא הבריאות שלך!!!!!!!??????? אל תגידי לי שאת הולכת למות!!!!???????…"
:" לא!!! מיכה (ביתי) באמת, פרופורציות, שו קרו כונטר אלגו (ברצוני לספר לך משהו)…"
:" מה אימא מה את רוצה ממני?, אם לא הבריאות או הבית אז מה זה??"
:" זאת את, הגעת לגיל הגיע הזמן לספר לך על החטא שחטאתי…"
:" על מה לכל הרוחות את מדברת ??? את בשבילי מושלמת, את לא אישה רעה אני לא מבינה…"
:" שתדעי שאני אוהבת אותך יותר מהאוויר, לה סיינטו מי אמור, לה סיינטו (אני מצטערת נורא אהובתי מצטערת נוראה) …"
:" אימא את מפחידה אותי, מה העניין??"
:" את לא בת אדם רגילה מותק, את חצויה, את חצי אלה, זה בדמך …"
:" אימא אלים אינם קיימים, את נפלת על השכל (בהיתי באימא שלי כאילו אני מסתכלת על איזה יצור בכאלה רחמים ובכזאת חוסר הבנה עם פרצוף פאפי), אני ייקח אותך מחר לרופא ו…"
:" לא מי אמור (אהובתי), את חצויה, ואני לקחתי אותך ממקום שאסור היה לי, לו סיינטו (מצטערת), את הבת של,
הבת של…"
התחלתי לראות סרטים בראש, אימא לקחה אותי? היא גנבה אותי ממשהו?? אני, אני מאומצת??? לא הבנתי כלום, התיישבתי על הכיסא הקרוב שהיה עשוי קש ליד הקיר הלבן.
:" אימא, אם לקחת אותי, אם אני מאומצת, מי זאת אמא שלי???"
:" אוהב אותך יותר מאוויר פרהסיימפרה( לנצח ), מהמקום שאותך לקחתי, מגיעים לשם הרבה נשמות, ואני הבטחתי לה שאחזיר אותך משדות האספודל…"
:" וואו וואו תעצרי רגע אחד, פוס כדור הארץ על מה את מדברת?, נשמות, אספודל?? מה…"
:" לה סיינטו מיאיכה (ביתי- במלוא הכוונה), הייתה לי פעם חברה שקראו לה איביין, את לא תביני אבל נראה לי שזה משהו בלטינית, זה קרה בשנות השישים כשהייתי ממש מונייקה (בובה – הכוונה פה לצעירה), בערך בת 9, היא הייתה חברה טובה שלי מספרד, חזקה, רבת תושייה ובעיקר מנהיגה, גורלה היה רה ומר אחרי שהיא פיתתה את אביך…"
:" מה??????? אימא שלי האמתית?? איביין? למה מעולם לא סיפרת לי אני נשבעת שלא הייתי אומרת מילה, למה??? רגע, חטפת אותי מחברה שלך??? אימא איך את מסוגלת?? אני לא מאמינה עלייך…"
:" רגע מתוקה שלי, איביין הייתה גדולה ממני די בהרבה היא הייתה בת 19, אך, אני זוכרת היה מגיע לביתה בלילות בחור יפיפה עם כול שדי הזכיר ברק ורעם, אי אפשר שלא להתאהב בו, אני יודעת שאני התאהבתי, ממבט ראשון…"
:" איפה זה קשור??? אימא את שוב חוזרת אחורה כרגיל…"
:" טוב יפתי, איביין נכנסה להיריון אחרי כמה חודשים ואז את נולדת, הבעיה שהוא היה בחור נשוי ואשתו קיללה את אמך משום שאביך לא היה הטיפוס הנאמן, הוא היה זאוס ,אביך, תנחשי לבד מי היא אשת האלים…"
:" הרה??…" אמרתי, ממש לא רציתי להיות צודקת כי אם אני צודקת אני ממש בצרות.
אימי הנהנה וכל שזכור לי מאותה שיחה זה רק עד פה וגם את החלק על האספודל אימי החלה לספר:" יפה שלי הרה נזפה בשניהם ורצתה להרוג אותך, ראיתי מה הולך כי הם עמדו ברחוב הסטופידוים ( המטומטמים ) האלה, שמעתי וראיתי הכל, ואז הרה קיללה את אימך, היא אמרה שאמך תמות ביום הולדתה ה20 ואת מתוקתי תשלחי אל בית היתומים ואם זה לא הספיק היא גם אמרה שכל מי שיהיה קרוב אליך יסבול, היא כמובן תחליט על העונש, ושאמך היא תסבול רבות עד יום מותה וכך באמת היה…"
:" מה קרה לאימי ??? ולמה הרה הייתה רעה כל כך ?? הייתי רק תינוקת בת כמה ימים נכון???"
:" כן מיאיכה (ביתי) הרה הייתה רעה משום שבעלה היה בוגד בה זה למה, ואמך היא ככל הנראה בפעם, האחרונה שראיתי אותה הייתה בשדות האליסיום…"
:" מה זאת אומרת??"
:" זה מקום שבו גיבורים ואנשים טובים נמצאים בו, הם יכולים להישאר שם או להיוולד מחדש…"
:" אימי הייתה טובה??"
:" כן, הכי טובה בכל העולם, מיכה (ביתי), ואז בהמשך שיחתם הם הבחינו בי, יצאתי ממקום מחבואי ואמרתי שיפסיקו, רציתי רק להגן עלייך הרה הושיטה לי אותך וצחקת, יפיפייה שלי את צחקת, הרה אמרה שיש לה רעיון אחר פתאום מהבית יתומים, ברגע שאמך תמותי גם את אבל אני יציל אותך משדות האספודל, זה היה מסעי מאז ומעד עולם יפה שלי…"
:" אימא אמרת משהו על מחנה, מה הכוונה??"
:" המחנה?, אי אי אי זיכרונות טובים , לא כולם שורדים שם יפה שלי, ניסיתי להימנע מלדבר על זה אתך, זה מקום ששם ישנם עוד חצויים כמוך ומחר כל הבוקר את עולה על טיסה ישירות ללונג איילנד תחכה לך הסעה ומשם למחנה, הדברים יוסברו לך לאחר מכן, לילה טוב נסיכה שלי לילה של אושר אחרון…"
קמתי והתחלתי ללכת, ירדתי במדרגות ונכנסתי הביתה, הלכתי לחדרי ונרדמתי מיד…
חלמתי על מחנה שהתמר על כמה פסגות כמה בתים ונדמה שהיו שם בתים נוספים בצדדים ובאש הביתנים המוזרים עמד בית עם גדר (אולי מאבן) ואז ראיתי איש עם טלטלים יושב על סוס, רגע אמרתי לעצמי הוא לא יושב על סוס הוא הסוס, הוא השתחווה ואמר ששמו כירון, אמר שמחר אגיע למחנה כאילו ידעת שאני חולמת עליו, זה נראה אמיתי מאד וזה רק הלך והפחיד אותי, מאחוריו היה איש זקן ושיער מאפיר מוזר כזה ועליו חולצה ובה "יינות משהו"
אתם מבינים יש לי דיסלקציה אבל קלה היא מאפשרת לי לקרוא אבל לא ממש להתרכז,
שמעתי קול של נערה כביכול קראו לה תאליה עם בגדים כסופים אפורים מוזרים למדי ונראתה כבת שש עשרה שבע עשרה והיא קרא לדבר המזוקן דיוניסוס ( אל היין ) ואמרה שהיא רוצה איזה תרופה לטפל בחברה ודיוניסוס אמר שזה בלתי אפשרי, פתאום החלום השתנה עמדתי בשדה שהכרתי מצוין, ומסביב ראיתי נשמות מתהלכות כל מקום וראיתי ארמון שחור מלפנים ושמעתי זעקות מצד שמאלי, טעיתי מה זה ולמה, ואיפה אני נמצאת ואז ראיתי אותו.
אותו בחור שאימי תיארה, שער בלוריתי כזה עיניו ירוקות כחולת וחיוך שמזכיר בית, הוא היה מאד יפה ומבקום כזה, חשבתי שאני הולכת להתעלף ואז הוא אמר:" יפה שלי כמה גדלת, אביגיל ביתי הקטנה, ביתה של איביין, כוכב קטן שלי, אני מצטער שמעולם לא פגשת אותי, נורא מצטער, ואני מצטער על קללת הרה, אימך סבלה מאד בגלל זה אבל אולי זה ישכח כשתגיעי למחנה…"
:" אבא??, אתה אבא שלי?"
:" זה ברור מה?"
:" לא ממש"
:" בואי למחנה יפתי, בואי למקום שאוכל לשמור עלייך בו, אך גם הרה תצפה בך, חייך יהיו די… קשים, בואי מתוקה"
:" אני זוכרת את השדה הזה, אתה הבאת אותי לפה???, זה המקום היחיד אני זוכרת מאז ומתמיד, למה אבא??"
:" אביגיל, זה האספודל, מקום שבו הנשמות, מתנענעות, זזות רוצות זיכרון, חסרות מנוחה, היית כאן באשמתי, סלחי לי ביתי"
:" למה?? זאת הרה, הקללה, האם אני צודקת???"
:" תראי"
הוא הצביע לעבר הארמון אישה די צעירה באה מכיוונו, :" איפה היא??" מלמלה ואז הסתכלה עלי ולא ראתה אותי, היא ראתה תינוקת לידי, :" זאת אני????" צווחתי לגבר,
:" מה ?איך? למה?, לא לא יכול להיות, אימא?"
:" מעכשיו אני יהיה אימך ", אמרה האישה ונעלמה לאחר שלקחה פנינה מוזרה שמה אותה לרגלה ודרכה אליה ומלמלה "הביתה".
:" את רואה" אמר אבי :" זה היה מסע חיפושים של אימך, היא לקחה אותך אליה, את רואה את ביתי היקרה"
:" למה אין לי עוד זיכרונות מאימא האמתית שלי??"
:" אביגיל, הרה מחקה לך הכל, הכניסה אותך לשדה הזה בכוח, הכל באשמתי, סלחי לי"
האיש נעלם והרגשתי שאני מתעוררת, אימי לציידי נתנה לי תיק ונדהמתי, כל החפצים שלי ארוזים בו, חולצות, מתנות, תמונות וכו', אפילו אוכל :" אימא מה?? תיפטרי ממני בכזאת קלות??"
:" מובן שלא מיכה (ביתי), קדימה יש לך טיסה לתפוס ", יצאתי מהבית ואימא הסיעה אותי במכונית לכיוון מוזר, סוג של יער ובתוכו מטוס עם כמה ילדים, נדמה שחיכו רק לי, נכנסתי ואימא אמרה לטייס מה לעשות, היא הסתכלה מהצד ואמרה:" אוהבת אותך יותר מהאוויר…" הרגשתי שהמטוס דוהר והדבר האחרון שראיתי היה את גשר סן פרנסיסקו כשעזבנו…