ברזל סטיגאי פרק 8 בבקשה תקראו ותגידו לי איך לשפר!!
דניאל התעוררה על אדמת היער הקשה מכוסה בזיעה קרה. היא נשמה עמוק ובהתה בעלים האדומים והכתומים שיצרו כתמי שמש על האדמה. היא נגעה בדאנקנה שישנה לצידה. הדרקונית שהיתה לבנה אתמול, שינתה את צבעה לירוק חומצי עם חברבורות בצבע כחול עמוק. לצידה נח הנשל שלה. לפתע שמה דניאל שמסביב לצוארה צמח מעין קרום שנפתח מדי פעם. דאנקנה קמה ומתחה את הקרום. דניאל שידרה במחשבתה את החלום לעברה של הדרקונית. האישונים של דאנקנה הצתמצמו בפחד. "אנחנו מוכרכות לצאת מכאן." מלמלה דניאל וקמה. העצים נעו סביבה, למרות שלא נשבה רוח וצמרמורת עברה בגבה, "עכשיו" אמרה דאנקנה. הן החלו לרוץ בחורשה כשלפתע, החלו ענפים ליפול על האדמה, ומרשרוש העלים נשמע קול " את לא תעברי" לחששו העלים, אך הן המשיכו לרוץ. "לא תעברי!" לחששו העלים ודניאל נעצרה. העלים לחששו בראשה, היא אחזה בראשה וצרחה "אטמי את האוזניים!" צעקה דאנקנה, אך דניאל המשיכה לצרוח. "רוצי!" דניאל החלה לרוץ ולהלחם בסחרחורות שתקפו אותה עם כל מילה של העלים. דאנקנה נעצרה ושאגה, העלים שתקו, ודניאל חזרה לרוץ. "את לא מפחידה אותי" לחשו העלים בקול חזק יותר "את לא תצאי מכאן בחיים" דניאל שוב צרחה. היא רצה ומדי פעם כשלה על שורש של אחד העצים. העלים המשיכו ללחוש דברים מסביבה, באוזניה, ובראשה. "דאנקנה!!!!!!!!!!!" צרחה דניאל כשלפתע ראתה את עצמה שוב במערה, רק שהפעם, הביצה היתה מנופצת. "דניאל!" שמעה קול, וחזרה למציאות היא עדיין עמדה בחורש, ועדיין צרחה. היא רצתה לבכות, אך ידעה שהתוצאה גרועה ממוות. "את תמותי כאן!" לחשו העלים, וסביבה החל להיבנות כלוב, היא רצה למרות הסחרחורות והדחף להשאר שם, להענות לעלים. היא כשלה והתמוטטה על הקרקע, וניסתה לרוץ בשארית כוחותיה, אך היה זה מאוחר מדי. היא היתה כלואה בכלוב הקטן ללא יכולת לזוז כמעט והיא הרגישה את הצמחים יונקים את האויר שסביבה, ומחכים. היא עצמה את עיניה והרגישה בחושך יורד עליה, וחיכתה.
תגובות (6)
מורכרחת*
בשורה השישית- צווארה של מי?
אני אסיים לקרוא ואכתוב עוד..
הסיפור מעניין ומסקרן.
יפה!!!!!!!!!
שלה עצמה.
תודה!
וווווואו את כותבת ממש יפה
שמתם לב שזה שילוב של פאנאפיק על אראגון ופרסי ג'קסון? שאינו מכיל את מחנה החצויים?!