ברזל סטיגאי פרק 11 ממש קצר
דניאל כבר ראתה דמות שחורה שמתקרבת לעברה ואמרה: "שלום מוות.." בלחישה קלושה. היא עצמה את עניה, וקול נפץ נשמע. היא פקחה עיניים, וגילתה שהדמות שברה את הענפים המסוקסים שכלאו אותה, היא נשמה. היא ניסתה לעמוד, ונפלה. היא פלבלה בעינייה והעולם הסתחרר סביבה כקליידוסקופ שבמרכזו כתמים ירוקים. הראיה שלה הצטללה, והדמות התמקדה, לנערה בערך בת גילה. היה לה שיער בלונדיני מבולגן, שהגיע לה עד האוזניים, והעיינים שלה… העיניים שלה היו יפיפיות… עין אחת, רכה וסגולה, והשניה אפורה וצלולה. דניאל השתעלה, וקמה על רגליה. "ה- ה- ה-" היא קרסה שוב, "המה?" נהמה הנערה בחוסר סבלנות, מכוונת את חוד החרב שלה אל דניאל "הדרקונית שלי… דאנקאנה" מלמלה דניאל, ומיד דאנקאנה הופיעה לצידה, נוהמת לעבר הנערה המסתורית. הנערה הניחה את החרב, כרעה והתבוננה אל תוך היעיניים של דאנקאנה, ומילמלה: "מדהים…" דניאל השתעלה, וקמה על רגליה, נתמכת בעץ הקרוב "מה, מה מדהים?" הנערה אמרה "אה… כלום, כלום… רק המסירות של הדרקון הזה" גם במצבה דניאל ידעה שהיא משקרת, והיא ניסתה להזכר למה. דניאל השתנקה וקרסה שוב. "מה קרה?" היא הבינה משהו על הנערה הזאת, משהו שהיא לכמעט לא העזה לבטא בקול.
תגובות (0)