בקוגן חצויים! בקוגן קרב! בקוגן! עמוד! פרק 3

אם לא נלחמתם בקרב בקוגן, אז אתם לא יודעים את ההרגשה שמרגישים בפעם הראשונה.
וזה בלבול, פחד, ומגניבות.
מצד אחד, לא ידעתי מה לעשות, זה כאילו המוח של קפא, ולא היה סיכוי שיכולתי להילחם נגד מישהי מוכשרת כמו תאליה.
מצד שני, זה היה די מגניב שחושבים על זה.
תאליה עמדה מהצד השני של הזירה, מוכנה לקרב. ואני, לעומת זאת, עמדתי בצד האחר, רועד את נשמתי.
תאליה הוציא קלף והרימה אותו באוויר. היא צעקה משהו, לא יכולתי לשמוע אותו כי שמעתי צלצולים באוזניים משום מה.
הבקוגן שלה הרים את הברק שלו וכיוון אותו לעבר פוסידון. לא הספקתי אפילו למצמץ וזאוס זרק את הברק.
לראות בקוגן מתחשמל למוות זה לא נעים. אבל לראות בקוגן שדומה לאדם מתחשמל למוות זה עוד יותר לא נעים.
החלטתי גם להשתמש בקלף שלי. אבל משהו מוזר קרה, כשהוצאתי את הקלף שלי והיינו מוכן להשתמש בו הוא נשבר. פשוטו כמשמעו, הוא נשבר. כאילו היה עשוי מזכוכית. הסתכלתי המום על מה שהיה קודם הקלף שלי. יופי, איך אני יציל את פוסידון עכשיו. הסתכלתי על פוסידון. הוא הפסיק להתחשמל. לפחות אלה היו חדשות טובות. "מה? איך?! זה לא היה אמור לקרות!! אתה הייתה אמור להיות מובס!!!" צעקה תאליה מהצד השני של הזירה.
"ילד, תן לי קלף יכולת" אמר פוסידון.
"א.. אני לא יכול.. הוא.. הוא נשבר" מלמלתי
"מה?"
"מצטער. אני לא יודע איך זה קרה. אני-"
מה שהיה פעם הקלף שלי התחיל להתחבר. כל החתיחות התחברו אחד לשני ועף לתוך כף היד שלי.
"תשתמש בו! עכשיו!" צעק פוסידון ונסוג אחורה כשזאוס התקדם לכיוונו.
"אני לא כל כך בתוך שאתה תרצה שאני יעשה את זה …"
"קדימה, פרסי!"
"אוקי, אוקי!"
במחשבה לאחור, אני לא יודע למה הפעלתי את הקלף הזה. הושטתי את הקלף קדימה. הוא התחיל לזהור.
"אוקי, קלף יכולת הפעל!!! ריב במעלית!!" צעקתי.
"מה?!?! מה לעזאזל זאת אומרת ריב ב-" תאליה צעקה אבל המשפט שלה נקטע שפוסידון זינק על זאוס והתחיל להרביץ לו. זאוס, לעומת זאת, נפל על הזירה. פוסידון תפס את זאוס והשליך אותו למעלה. זאוס התחיל לזהור ואז הפך לכדור שטס לעבר תאליה. תאליה תפסה את הכדור ביד אחת וניראת המומה. פוסידון גם זהר והפך לכדור שטס לעברי. אחרי שתפסתי אותו הוא נפתח לי ביד. "שמע, אני לא יודע מה קרה, אני-"
"אתה צוחק? זה היה גדול!!".
"ב.. באמת?" שאלתי בגמגום.
"בטח!" פוסידון ענה. "אף פעם לא ראיתי דבר שכזה!" הוסיף בהתרגשות.
"זה עוד לא נגמר, ג'קסון! יש עוד 2 קרבות" צעקה תאליה מהצד השני.
חייכתי והסתכלתי על פוסידון. "מוכן לזה חבר?" שאלתי.
"ברור" ענה.
"טוב, אז בוא נעשה את זה!" צעקתי.
תאליה חייכה בהתגרות והניפה יד לאחור, עשיתי כמוה.
"בקוגןןןן קרב!!!" צעקנו באותו הזמן. ושיחררנו את הבקוגן שלנו.