בקוגן חצויים! בקוגן קרב! בקוגן עמוד! פרק 2

" אז שאני יבין עכשיו… אתה אמיתי?" שאלתי
"אני נירא לך אמיתי?" שאל בחזרה
"לא" הודתי.
"אז כן, אני אמיתי".
ישבתי על המיטה ונאנחתי. החדשות הטובות, חזרתי לחדר שלי. החדשות הרעות, גם הוא היה שם. הוא סיפר לי על הבקוגן, על הקרבות וענה כמעט על כל שאלה ששאלתי. כמעט. ששאלתי מאיפה הוא הגיע ולמה הוא כאן, הוא אמר שהוא הרגיש כמו בחלום שזה קרה ואז הוא התעורר בזירה. וחוץ מזה הוא לא זוכר כלום. הנחתי שהוא יצא מהקלף, שהיה כנירא כמו שער בשבילו.
"היי, ילד, בוא נילחם. אני צריך להתאמן קצת" פוסידון אמר.
"אוקי" אמרתי. העפתי אותו עם האצבע שליד האגודל שלי. פוסידון עף על הקיא ונפל על הרצפה. "זה לא מה שהתכוונתי שתעשה!" הוא צעק. הלכתי לרצפה והרמתי את הכדור מול הפנים שלי. "סליחה, זה היה מפתה". אמרתי בחיוך.
"מאוד מצחיק, נו, בוא נלך!"
"נלך לאן?"
"להילחם"
"במי?"
"אתה לא היחיד שקיבל בקוגן, קדימה, בוא נימצא מישהו להילחם נגדו" הוא אמר.
"וואו, אתה ממש רוצה להילחם, אה?"
"אם אתה היית תקוע בתוך הכדור הזה במשך שעות ולך היו נתפסים השרירים גם אתה היית רוצה לצאת להילחם" הוא אמר במורת רוח. "אוקי, אוקי, בסדר" אמרתי ולקחתי את הקלף שעל המיטה שלי.
"נוכל לרדת מהחלון?" שאל פוסידון שיצאנו מהדירה.
"לא"
"אז-"
"לא"
"למה?"
"כי אני לא רוצה למות היום, ולמה בכלל שנקפוץ מהחלון?"
"בשביל האתגר" הוא אמר, המום, כאילו התשובה הייתה ברורה, כאילו כל יום אנשים
קופצים מהחלון במקום לרדת במעלית.
הזמנתי את המעלית וחיכינו שהיא תגיע לקומה שלנו. כשהמעלית נפתחה גילתי שיש שם ילדה. היא ניראת בערך בת גילי, אולי מבוגרת בשנה. היה לה שיער שחור מסופר בתספורת פאנקיסטית, וגם הבגדים שלה היו פאנקיסטים, העיניים שלה היו כחולות מחשמלות, וכמה נמשים היו על אפה. הבטתי בנ כמו אידיוט. מי זאת?
"נו? אתה עומד להיכנס או שתמשיך לבהות בי כמו מפגר?" היא שאלה בקול כועס. "מי את?" שאלתי והמשכתי לנעוץ בה מבט. היא רק גלגלה עיניים כחולות. "אולי תיכנס כבר? או שאני הולכת. בלעדיך" היא אמרה, בהתעלמות מוחלטת מהשאלה שלי. "אוקי" אמרתי ונכנסתי למעלית. "אז, איך, מי את בדיוק?" שאלתי אותה שהמעלית התחילה לרדת. "תאליה, תיגע בי- ואתה מת" היא אמרה בלי להביט בי. פתאום המעלית נעצרה בחבטה. "היי! במה נגעת?" שאלתי אותה. היא הביטה בי בכזה כעס שהלכתי לאחור עד שנתקלתי בקיר. "אני?!" שאלה בכעס "אני לא עשיתי כלום, אתה בטח קילקלת אותה!"
"אני?!" שאלתי המום. "לא, הקיר" אמרה בציניות ואז הוסיפה "ברור שאתה, אידיוט". פתאום הרגשתי את החום של הקלף. הבטתי המום בכיס שלי. הבטתי בתאליה וראיתי שהכיס שלה גם זוהר. הבטנו אחד בשני. "בקוגן?" שאלתי. היא הנהנה. ואז האור הציף את המעלית ושפתחתי עיניים המעלית התחלפה בזירה. אבל הפעם לא הייתי לבד, גם תאליה הייתה שם. "גם את לוחמת בקוגן?!" צעקתי לצד השני של הזירה בשביל שהיא תוכל לשמוע אותי. "כן!! סוג של!!" שמעתי אותה צועקת מהצד השני. "או כן! עכשיו אנחנו מדברים!" שמעתי את פוסידון צועק בהתרגשות לידי. הוצאתי את הכלף מהכיס, עכשיו הוא הפסיק לזהור. "קדימה! זרוק את הקלף!" צעק פוסידון בהתרגשות. הוא הסביר לי איך משחקים, אבל זה עדיין היה מוזר. נירא שתאליה לא חשבה שזה מוזר, או שפשוט היה לה יותר אומץ ממה שלי היה. היא זרקה את הקלף שלה והוא נחת על הרצפה. אבל במקום שהקלף יעלם הוא גדל על הרצפה. הקלף היה עכשיו בגולם של מגרש כדורגל עצום. הסתכלתי על הקלף שלי ואז זרקתי אותו. הוא נפל ליד הקלף של תאליה וגם הוא גדל לגודל של מגרש כדורגל. "יופי, עכשיו זרוק אותי." אמר פוסידון בהתרגשות גוברת. "אתה יודע? אולי כדאי שתפסיק להגיד לי מה לעשות כל חמש שניות. אני יודע מה לעשות" אמרתי לו. אבל בכל זאת לקחתי אותו וזרקתי אותו על הקלף שזרקתי קודם לכן. כמו בפעם הראשונה, פוסידון הפך להיות מכדור לגבר עצום בגובה 6 מטר. תאליה שרקה מהצד השני של המגרש. הבטתי בתאליה, מחכה לראות מה היא תעשה עכשיו. ואז תאליה קפצה. קפיצה לגובה כזה שנירא כאילו היא קפצנ 3 מטר באוויר. שהיא הגיע לגובנ המרבי של הקפיצה היא הרימה את ידה לאחור ואז השליחה מתוך היד שלה דבר קטן דמוי כדוק, בקוגן. שהיא נחתה היא צעקה "בקוגן קרב! זאוס! עמוד!" ואז בדיוק הבקוגן נפתח. הבקוגן שלה היה דומה לשלי. גם הבקוגן שלה נירא כמו אדם בגובה 6 מטר. ההבדל היה שהבקוגן שלה היה לבוש בשיריון יווני מלא והיו לו עיניים אפורות ובידו היה ברק. הרגשתי בדקירה של קנאה. גם אני הייתי צריך להגיד משפט מגניב ולהציג את הבקוגן שלי! וגם אני צריך מהלך פתיחה מגניב כמו שלה! "אוקי! עכשיו אנחנו מתחילים את המשחק!" צעקה תאליה, בהתרגשות, מהצד השני של הזירה.