בני האדס- פרק 8 ו9 – פרק כפול

אז ככה ישבנו, שלוש בנות פרספונה, שני בני האדס, ובת האדס אחת.
איזה איחוד משפחתי מרגש -.-
אלריק ואשתו שרליין ישבו מולנו. כמה אירוני שאלריק בן האדס ,ואילו שרליין בת פרספונה. אבל הם אוהבים אחד את השנייה. וזה די חמוד.
שרליין נראתה לחוצה, כאילו המידע שיש בידם קטלני. אלריק החזיק בידיה, וניסה ולנחם ולהרגיע אותה.
קצת כמו שניקו ניסה להרגיע עכשיו את רוז, הוא המשיך לומר לה שהכל יהיה בסדר. ושכולנו משפחה, ושלא נפגע אחד בשני. וחוץ מזה, מזה מפגש משפחתי בלי דרמה קטנה?
כמה בודדה הרגשתי באותו רגע .
"אז אני מניח שנתחיל ב…..דיון המשפחתי הזה." אמר אלריק. הוא היה בערך בן 18 אולי 19 וכך גם שרליין.
שרליין עדיין הייתה מתוחה. "אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד." אמרה "זה לא המטרה שלנו."
"אז מה כן?" שאל ניקו.
"רק לדבר. אולי נוכל לעזור כשגאיה תתקיף… " אמר אלריק. "אבל אנחנו צריכים משהו בתמורה ל….אמממ… מידע והעזרה שלנו."
"ואתם רוצים?" שאלה רוז. פתאום היא נמלאה ביטחון. אולי מפני שניקו שם ידו על זרועה מתחת לשולחן במטרה להרגיע אותה. נראה כי זה בהחלט עבד.
"אנחנו רק רוצים שתביאו לנו חד קרן. " אמר אלריק. "קשה לנו להשיג כזה. הם לא ממש מחבבים אותי או את שרליין, אם כי אני נוטה לא להבין מדוע." שרליין הסמיקה מעט ושמה ראשה על כתפו.
לאלריק היו אותם תווי פנים כמו לכל המשפחה שלנו. עניים שחורות, שיער שחור ודי פרוע, אם כי שלו היה מעט קצר יותר משל ניקו. ותווי פנים אכזריים ורזים, אך בכל זאת אוהבים ודואגים. לפחות לבני משפחתו.
שרליין הייתה עם פנים עגולים, אך די רזים, היא עצמה הייתה רזה מאוד.. בשערה שהיה בהיר, אך עדיין הזכיר מעט צבע חום אדמה, היו קלועים פרחים, ועיניה נראו כמו אביב. ככה היו כל בנות פרספונה. שיער חום אך בהיר. עיניי אביב ופרחים. המון פרחים.
"למה אתם צריכים חד קרן? " שאלה קת'רין.
פניו של אלריק הביעו צער וכאב. זה היה קשור למשפחה שלו. "הבת שלנו… ליליאנה…. חלתה… ולחדי קרן יש סגולות מרפא…" הוא אמר , הכאב והצער עדיין על פניו.
שרליין התאפקה לא לבכות. "אפילו אמברוסיה ונקטר לא עוזרים "
ניקו הנהן. הוא הבין כמה קשב לאבד בני משפחה. "נעזור לכם." הוא אמר.
"מה המידע שיש בידכם?" שאל אותו.
"אל תיעלב ניקו, אך חוששני שאצטרך להשביע אותכם בסטיקס." אמר אלריק.
"טוב ויפה." אמרה קת'רין.
"אני נשבע בסטיקס כי אביא לכם חד קרן. לרפואת אחייניתי."אמר ניקו. אלריק ושרליין חייכו.
"גם אני נשבעת." אמרתי. "בנהר, כי נביא לכם חד קרן."
"כך גם אנחנו." אמרו רוז וקת'רין בפה אחד.
"נהדר." אמרה שרליין "תודה לכם."
"עכשיו בנוגע למידע שיש בידנו." אמר אלריק. "גאיה… יש לה חולשה ברורה…. היא קשורה לאדמה. כלומר במלוא מובן המילה." הוא המשיך בדבריו. "ככה שאם תנטרלו כמעט את כל צבאותיה . ותערימו עליה לעלות לאולימפוס, היא תיחלש, ואז זאוס, פוסידון, אבא, ושאר האלים, יוכלו להרוג אותה. "
הוא אמר.
"עכשיו הישבע בסטיקס, כי המידע הזה נכון. וכי גאיה אינה מצותת לנו עכשיו, וזאת לא מלכודת." אמר ניקו
"אני נשבע בסטיקס כי זאת אינה מלכודת וכי גאיה אינה מצותת והמידע הזה אמיתי לחלוטין." אמר אלריק.
"אני נשבעת בסטיקס כי המידה אמיתי ונכון. וכי גאיה אינה מצותת וזאת אינה מלכודת." אמרה אחריו שרליין.
ניקו חייך "נהדר לעשות אתכם עסקים רבותיי."
"לפחות הישארו עד סוף המסיבה" הציעה שרליין.
אלריק הנהנן בהסכמה.
החלטנו כי נישאר מתוך כבוד, והלכנו לרחבת הריקודים.

~פרק 9~

-ניקו-

רוז גררה אותי לרחבה. היא הייתה יפהפייה, וקלטתי שהיא הבינה אותי יותר מכל אחד אחר, אולי חוץ מאחיותיי ואחי.
שפתיה היו אדומות כמעט כמו ורדים באופן טבעי. ועורה מעט בהיר.
הנחתי את ידי על מותנה. והיא את ידה על כתפי.
רקדנו לצלילי התזמורת.
"אתה שמעת על הבת שלהם?….. ליליאנה…. לא ידעתי שיש להם בת בכלל…. " היא אמרה לפתע.
"גם אני לא… אבל מצד שני… אנחנו לא היינו איתם בקשר….. בדרך כלל השיחות הכי ארוכות שלנו יחד זה משהו כמו 'שלום אחים… איך הולך?' וזהו…" אמרתי "אולי כדאי שנראה אותה? רק כדאי להיות בטוחים…"
"אתה חשב שזאת מלכודת?" שאלה רוז בפליאה.
"טוב…" אמרתי במבוכה.
"הם נשבעו ניקו… בסטיקס…. זאת הבטחה שאסור להפר…." היא אמרה. אבל כל אחד היה יכול לראות שהיא נכנסת ללחץ….
"אולי ניכנס כדי …. את יודעת.. לומר שלום… להתעניין… לראות מה מצבה?" שאלתי, עדיין בטוח כי אנחנו חייבים לראות אותה.
"טוב …. בוא נלך לקרוא לקת'רין ומייסי." היא אמרה. אני הוזה? או שהייתה בקולה אכזבה?
"ואחרי זה נוכל להמשיך לרקוד" לחשתי לה באוזן.
נראה כי זה עודד אותה.
…
נכנסו לחדרה של ליליאנה.
למרבה ההפתעה בני הזוג רואן רק הנהנו בשקט כשביקשנו לראות מה מצבה.
באמצע החדר, מול החלון, שמשקיף על נוף יפהפייה,של גבעות, ושדות רחבים, הייתה מיטה, ועליה שכבה ילדה בת 10 בערך. בני הזוג רואן חיו בהחלט יותר משמונה עשר שנים, לכן לא התפלאתי.
היא הייתה חיוורת, ורעדה. זיעה קרה הופיעה על מצחה, ושרליין מיהרה לנגב אותה, להושיב את ליליאנה ולחבק אותה. אלריק נראה כאילו הוא הולך לרוץ אליהן ולחבק אותן, אפילו להילחם באבא על נשמתה של ליליאנה. הבנתי את ההרגשה. והייתי בטוח שהוא מוכן לחפש בשאול אחריה. מאיתנו, בני האדס, מצפים להבין את חוקי המוות. אבל כשזה נוגע במשפחה שלנו, זה כבר גבול.
אלריק חיבק את שרליין וליליאנה, ומלמל שהכל יהיה בסדר.
רוז לצידי נראתה כאילו היא הולכת לבכות.
היא התקרבה אל ליליאנה. התיישבה לידה. ואמרה. "ליליאנה….. את שומעת אותי?" בקול חלש…
הילדה נרעדה. ופתחה את עינייה. כמעט השתנקתי, אבל עצרתי בעצמי. עין אחת הייתה שחורה. אבל אחרת הייתה אביבית. שערה החום כהה הפרוע נקלע בצמה על כתפה.
"דודה רוז אני מנחשת…" היא אמרה וחייכה.
"איך ידעת? " רוז שאלה בפליאה.
הילדה צחקה " אבא ואמא אמרו שאולי דודה רוז, דודה מייסי, דודה קת'רין, ודוד ניקו יוכלו לעזור לי"
אלריק נאנח "הם בהחלט יעזרו לך ליליאנה…. אני מבטיח…" אמר ונשק לה במצח. "עכשיו חזרי לישון, את צריכה לנוח."
שרליין נאנחה. "אנחנו לא יודעים מה זה." כרגע היא במצב רגוע. אבל לפעמים היא פשוט קמה בצרחות, נראה כאילו היא בטרנס או טראומה. היא צורחת עד שאני או אלריק מרגיעים אותה…. ואז היא … היא פשוט מתעוותת בכאב, והעור שלה נראה כאילו שפכו עליו משהו רעיל, חומצה. אבל אין עליו כלום.. בסוף היא נרדמת שוב. והעור שלה חוזר למצב הרגיל. עד שהכל חוזר מהתחלה."
נשמע היאוש בקולה.
"אנחנו נשיג חד קרן…. אל תדאגו.. " אמרה קת'רין. "הסיפור הזה נשמע לי מוכר… נראה לי זה קרה פעם. ואני זוכרת שחד קרן בהחלט עזר. "
"תיאחזו בתקווה." אמרה רוז "אנחנו נשיג אותו והיא תהיה בסדר."
אלריק הנהן קצרות. שרליין התייפחה ותחבה את ראשו לחזהו של אלריק.
"כדאי שננוח." אמרתי "מחר נצא לחיפוש אחר חד הקרן."
"רוז, קת'רין , אתן מוזמנות להישאר אצלנו." מייסי אמרה.
הן הנהנו.
יצאנו מאחוזת רואן. מודים להם על הנשף הנהדר. ועל המידע והעזרה.
כבר התחלנו להיכנס ליער כששמענו את זה.
צרחות גבוהות ומזוויעות מהאחוזה. כמו אימה טהורה. ליליאנה התעוררה.