בני האדס- פרק 14

-ניקו-

כן, כן. אני מודה. רצתי כמו מטורף כדי לתפוס את הקיקלופ שחטף את רוז.
רצנו בעקבות הקיקלופ, הם אולי ענקיים, ויודעים להשליך אבנים בקצב מסחרר, אבל הם גם כבדים, לכן הקיקלופ השאיר עקבות ברורים.
נפל לי האסימון.
"למה אנחנו רצים בעקבות הקיקלופ הזה?" צעקתי למייסי.
"כדאי להציל את החברה שלך אולי!" היא צעקה חזרה. "חשבת על זה!?"
"היא לא החברה שלי!" השבתי לה "והתכוונתי…." עצרתי במקומי "למה לרוץ אם אפשר לעשות טיול צללים, ולהפתיע אותו?"
מייסי הנהנה .
"ואז נציל את החברה שלך " היא התגרתה בי.
"היא לא ה…. עזבי אין טעם להתווכח איתך"
היא צחקקה.
…

-רוז-

הקיקלופ החזיק בי בכוח. לא יכולתי לזוז, ונראה לי שהדם שלי הפסיק לזרום.
ניסיתי נואשות להשתחרר, אבל לא הצלחתי, החרב שלי הייתה בנדן, אבל לא הצלחתי להגיע אליה.
אולי אם…
"אתה….אתה מוחץ אותי…" מלמלתי לקיקלופ, בקול הכי חלש וכאוב שיכולתי לגייס.
"בסדר…בסדר." הם אמר. כנראה לא הבין מה אני מתכננת לעשות.
הוא שחרר מעט את אחיזתו. עכשיו יכולתי להגיע לנדן. במאמץ ענק, התחלתי להוציא בעדינות את החרב, בעזרת קצות האצבעות שלי, אבל הייתי חייבת להסיח את דעת של הקיקלופ.
"אז…. למה שקיקלופ כמוך, חזק וגדול, ירצה לחטוף אותי? הרי אני כזאת קטנה… ו.. לא חשובה…" החמאתי לו.
"נכון! אני גדול וחזק, ואת לא חשובה בכלל." הוא אמר.. "אבל אני צריך את חד הקרן, וגאיה אמרה לי.. יש לה תוכנית." הוא התגאה.
"ומה התוכנית שלה? " שאלתי.
"אני…אני… לא יודע מה התוכנית." הוא נשמע מבולבל
"למה היא לא מספרת לך?" שאלתי בניסיון לבלבל אותו יותר.
"לא משנה עכשיו… חצויה טיפשה מנסה להסיח את דעתי! אבל זה לא ילך לה! " הוא צעק. ריח הפה שלו היה בלתי נסבל. "הגענו." הוא חייך.