בן של אלים . . שונה משל אחרים ! פרק 1

אוקיי, לבן, הכל ממש לבן, ויש פה גם שער על ענן? איפה אני?
שמיים, זהו זה שמיים! מה אני עושה בשמיים?!
טוב די לדבר לעצמי, וויל תתרכז, ריכוז, ריכוז! אוקיי, מה הייתי עושה אם הייתי בשמיים?
"חכם אתה לא." שמעתי קול וקפצתי בבהלה, מה זה? הסתובבתי אחורה וראיתי זחל שמן ומכוער מהסוג השעיר הזה.. זחל מדבר בשמיים?! עוד לפני שהספקתי להוציא מילה ולהגיב הוא השתנה ברגע לעוד כמה סוגים של יצורים מוזרים, שבחיים שלי, כל החמש עשרה שנים שאני חי לא ראיתי, כנראה זה סוגים של חיות שנמצאים רק בשמיים או משהו כזה.
ואת כל זה הוא עשה בשבע שניות בערך, בזמן שאני מנסה לזכור את החיות שהזחל הפך אליהם- טוב לא ממש זחל, יותר יצור לא ידוע- הוא השתנה לבן אדם ; ובידו מטה , בקצה המטה היה אשכול גפן .ועל שערו המתולתל זר סגלגל עגול. על גופו הייתה טוגה יוונית לבנה וחגורה סגולה עם פסים זהובים ,
פניו היו מקומטים, שיערתי שהוא בן שבעים ונראה לי שטעיתי כי הוא הפך לתינוק עם מוצץ בפה ואז חזר לדמותו הקודמת- כאילו הוא מנסה להוכיח משהו- בעוד כולי מבולבל ולא מבין מה קורה , ורק רוצה לצאת מהמקום המזורגג הזה שאין לי מושג איך הגעתי אליו, שהייתי בכלל באמצע שיעור מתמטיקה והצקתי למורה, האיש בא אליי, התקרב ואמר, "אלף ולמד!"
לא עניתי, הנחתי שעדיף ככה, אבל ניסיתי לצרף אותם.. אל! רגע יכול להיות שהוא אל?
"תאמין לי או לא , אני אל היין והטבע. דיוניסוס." הוא אמר בשלווה.
לא יודע למה אבל צחקתי ממש בקול כאילו כרגע המורה שלי למתמטיקה נפלה עם כל הספרים ביד שלה וביד השנייה קפה וכל הקפה נשפך עליה.
וכנראה שהאיש הזה שמכנה את עצמו "אל" נעלב, כי הפרצוף שלו היה ממש ממש עצבני.
הוא המשיך ואמר, "הגעת לאולימפוס." ומחא כפיים כאילו מישהו אמר לו לעשות את זה.
אוקיי. או שהוא שכח את זה שצחקתי או שהוא סתם בחר לא להתייחס.
צחקקתי לעצמי. הבנאדם כנראה משוגע.. בכל זאת אל היין, הוא טיפה שיכור לא?
"רגע מה השעה בכלל?" ולרגע שמחתי כי בכל מקרה רציתי ששיעור מתמטיקה ייגמר, הסתכלתי בשעון, וראיתי שכל היד שלי מלאה בפצעים, כנראה שהוא זכר שצחקתי עליו. פלטתי קללה- מרשימה- ואז שמתי לב שהוא צוחק עליי! לא סתם צוחק, לא יודע אם בכלל אפשר להגדיר את זה כצחוק אלא יותר כמו.. טוב לא משנה.
כנראה שלא כדאי להתעסק איתו, עכשיו זה פצעים ואם מה שהוא אומר באמת נכון , לאלים יש כוח הרבה יותר עצום מזה..
אבל למה שזה יהיה נכון? אל? אולימפוס? מה אני בכלל קשור לכל זה?
כלומר קראתי פרסי ג'קסון והכל אבל עדיין, זה מיתולוגיה, לא? מיתוסים?
"אתה קשור. ותשכח מכל מה שקראת בפרסי ג'קסון זה שטויות גמורות, שאני אנהל מחנה של פושטקים צעירים?! ושיתארו אותי עם כרס?! מצחיקים." הוא אמר לי. כאילו הוא קרא את מחשבותיי, בעצם הוא כן קרא את מחשבותיי.
"אתה קשור. מאוד קשור." הוא אמר לי שוב. ניסיתי לזרום איתו.
"טוב, אמ.. דיוניסוס. מה אני עושה פה באולימפוס?" שאלתי.
"תקשיב, אם זה היה תלוי בי הייתי ממזמן מחזיר אותך לשיעור, יש לך מזל שההורים שלך רוצים אותך, אם לא.. עדיף שאני לא יאמר מה היה קורה." הוא חייך חיוך ממזרי שדי היה דומה לחיוך של ג'ק כל פעם שהיינו עושים משהו למורה שלנו.
"מה? ההורים שלי עכשיו בעבודה.מה זה קשור לאולימפוס? איך אתה בכלל מגיע למסקנות כאלה?
"אתה כבר תבין הכל. מה אתה עושה באולימפוס והכל." הוא אמר וניסה להעביר נושא. הוא לא רצה לדבר על ההורים שלי. "אתה תבין שתיכנס, אני סתם עומד פה בכניסה בתור עונש, ומחליף את טרמינוס." הוא אמר ונאנח.
רציתי להגיב אבל שתקתי, מה עונש? הוא פושע או משהו כזה?
"טרמינוס הוא לא אל רומי , אל הגבולות והשערים?!" שאלתי אותו, כי כן אני מתעניין במיתולוגיה, תתבעו אותי.
"מה זה משנה? רומי, יווני? הכל אותו דבר." הוא אמר.
ידעתי שזה לא נכון אבל לא הגבתי.
"טוב אז.. אני יכול להיכנס או מה?" שאלתי אותו.
לא יודע למה , אבל הרגשתי כאילו מישהו משתלט לי על המחשבה ומכריח אותי להיכנס.
"לא." הוא ענה על השאלה ששאלתי מקודם. "הכניסה היא לאלים ויצורים מיתולוגיים בלבד."
"אבל.. הם כבר נמצאים באולימפוס לא? ולפי מה שאני יודע אם הם רוצים לצאת, האלים פשוט נעלמים. לא יוצאים משער. אז מי בדיוק נכנס מהשער הזה?" שאלתי.
"כשאתה אומר את זה ככה , זה נשמע אחרת, ובאמת מה אכפת לי? אני סתם בתור עונש פה. אז אם לא תהיה רצוי שם שתדע שיכולים בשנייה להרוג אותך, אם אתה רוצה לקחת את הסיכון לך, אני לא מבטיח לך כלום!" הוא הזהיר אותי.
חשבתי כמה שניות, לא ידעתי מה לעשות.
להתקדם? לא להתקדם?
צעד אחד הפריד ביני לבין הכניסה, שוב אותה תחושה שהשתלטה עלי מקודם הופיעה. כנראה סימן ואני יודע כבר שלזלזל באינטואיציות שלי, לא כדאי, אז נכנסתי.
לא יודע למה. פשוט נכנסתי.
נכנסתי והמקום היה פשוט מדהים יצורים התעופפו, שחו, הלכו. מה לא עשו ?
הייתה מזרקה ענקית באמצע מאוד יפה ומקושטת,המון מבנים עם סמלים שונים ועוד מלא דברים שלא היה ניתן לפספס.נכנסתי לחדר שהדלת אליו הייתה מול המזרקה, דלת שאי אפשר לפספס ממש מפוארת אבל היא פשוט ריחפה,היא לא הייתה על הקרקע, אז בשביל להיכנס לקחתי כמה צעדים אחורה ופשוט קפצתי לרוחק כמו שבחיים לא קפצתי, נכנסתי לחדר בגלגול מטורף ובתוכה היו שניים עשר כיסאות ענקיים! לא יודע איך לתאר אותם זה היה פשוט ענקי! הכיסאות היו מסודרים באות ח' ועליהם ישבו אחד עשר אנשים- אלים יותר נכון- בגודל של פי 7 יותר ממני, שיערתי שהאל שחסר הוא דיוניסוס מן הסתם.
ממתי האלים קיימים? הם לא מיתוס?- שוב תקפו אותי השאלות האלה, אבל ניסיתי כמה שיותר להדחיק את השאלות ממוחי, כי כבר הבנתי מדיוניסוס שהם קוראים מחשבות.
או שרק לדיוניסוס יש את היכולת הזו?
לא נראה לי. זה לא הוזכר בשום מיתוס על המיתולוגייה היוונית!
כל העיניים היו נעוצות בי, כל אחד מהם לבוש אחרת עם סמלים מגוונים ובאמצע הייתה אח בוערת שכנראה סימלה את החיים.
הרגשתי ממש לחוץ ולא ידעתי מה לעשות- תקשיבו אם אף פעם לא נעצו בכם עיניים , אחד עשר ישויות אלוהיות מפחידות וגדולות ממך פי שבע, הרווחתם.
אחד מהם שהיה לבוש בבגד זהב אמר לי, "וויליאם? בזמן הקרוב, אתה תעלה לאולימפוס בפקודת אחד מהאלים, אינך עדיין יכול לדעת מי זה. אבל תדע שלא תוכל להגיע לכאן אם לא נזמן אותך,לפחות כרגע, תהיה מוכן בכל מצב. גם אם זה רגע מאוד אינטימי ואישי, בהצלחה לך וויליאם, לך אליה ותראה לנו שאתה יכול." הוא אמר בקריצה ידידותית.
הוא נקש באצבעותיו וכעבור רגע הייתי חזרה בשיעור מתמטיקה.