בן האלמוות-פרק ד'

במעמקי האדמה (אוקיי, זה נשמע מאוד דרמטי) היה אולם אימון, או שיותר טוב לומר עולם אימון. בעולם האימון שלי יש חפצים מכל רחבי העולם כדי שאוכל להתאמן בכל שיטות המלחמה הקיימות. יש שם חרבות סמוראי מיפן, גרזנים ופטישים ווקינגים, קלעות ורוגטקות מהאיים הבליאריים, חרבות רפייר מצרפת, נשקי מוט מספרד, חרבות ח'ופש ממצרים, חרבות גלאדיוס מרומא, ועוד הרבה נשקים.
אבל מה שמדהים זה שאני יודע להלחם ממש טוב בכל אלה (טוב, אולי חוץ מכוכבי הנינג'ה – עדיין לא קלטתי איך משתמשים בהם). כן, זה מה שעשיתי ברוב שנות חיי – התאמנתי, הרווחתי כסף, התאמנתי, באתי לאסיפות של האולימפוס, התאמנתי, למדתי מלא דברים והתאמנתי…
זה כבר לא כמו פעם, בתקופת בני האדם הראשונים, אז היה אקשן אמיתי! ואז גם הייתי פעיל הרבה יותר. למעשה הייתי בין גיבורי יון העתיקה, הממש עתיקה. אני הוא האדם הראשון! יציר כפיו של פרומתאוס הטיטאן הטוב, אני הוא האיש הראשון שהשתמש באש, אני הוא אביהם של כל בני האדם, אני הוא פרוטוס אנתרס (ביוונית) או בשמי האחר דאוקליון האיש ששרד את המבול ובכך הציל את המין האנושי.
וואו זה היה ממש ממש דרמטי! טוב, בוא נמשיך בסיפור?