בן האלמוות-פרק ג'

אה! סוף סוף הגעתי לקרקע הנורמלית, כבר שעתיים שאני יורד במדרגות מפסגת הר האולימפוס. כן, הר האולימפוס המקורי! שלא תאמינו לשום שטויות על בניין אמפייר סטייט וקשקושים כאלה, למה שהאלים יעברו מהמקום המקורי שלהם? כאן הם בשיא כוחם (ושיא כוחם זה הרבה מאוד…)
לאחר הישיבה המשמימה של האלים הייתי חייב לעשות משהו טוב יותר מאשר להקשיב להרמס והפייסטוס רבים (לא מחזה נעים). הייתי חייב ללכת למקום המיוחד שלי, וכשאני אומר מיוחד אני מתכוון ל: סוּפֶּרְקַאלְיפְרַגֶּ'לְיסְטְיקְאֶקְסְפִּיאַלִידּוֹשְס (בתרגום חופשי: ענקעצוםמדהיםנפלאאדירבעולם).
לאחר נסיעה של שעה בלימוזינה הפרטית שלי (כשאתה בן אלמוות אתה יכול להשיג הרבה כסף) הגעתי למקום שלי. וכשאני אומר מקום אני מתכוון ל: שביל הגישה, שמשני צדדיו צמחו עצי פרי רעננים, הוביל לווילה גדולה ויפה אבל לא יותר מידי ראוותנית. סביב הווילה היה חצר מלאה בדשה ובצמחים ריחניים. בפתח הווילה הייתה מזרקה עשויה בטוב טעם שעשה אותה מיכלאנג'לו בואונרוטי (פסל מפורסם מתחילת הרנסנס). בקיצור הווילה היתה מושקעת ויפה.
אבל ה דבר האמיתי (ככה אומרים בימינו?) היה מתחת לאדמה…