בית האדס פרק 1

-פרק 1-
כל זמן שאנחנו ביחד…
הם היו ביחד, אבל לכמה זמן?, פרסי לא ידע
היד החופשית של פרסי הייתה תלויה באוויר, בעוד ידו השניה החזיקה את היד המזיע של אנבת'.
העולם מסביבו הפך כהה יותר ויותר. סימן הצלליות של חבריו נעשה קטן יותר ויותר עד שהפך לנקודות זהירות של סיכה.
ואחרי זה הוא נפל. התחושה של נפילה חופשית לא הייתה חדשה לו. אבל צניחה חופשית לתוך טרטרוס, התהום האינסופית של רוע, הייתה חדשה לו לחלוטין.
פרסי לא הייה מאותם האנשים שעושים צניחה חופשית לתוך השאול בזמנם הפנוי. הוא הייה מעדיף בהרבה לבלות את זמנו, טוב, בכל מקום אחר.
כוח המשיכה של התהום הצליח למשוך אותו למטה הרבה יותר מהר ואנבת', כך שהוא היה מתחתיה. בזמן שהוא מתנשף ומשתעל היא הייתה שקטה באופן מדאיג. פרסי לא יכל לראות את הפנים שלה יותר, וזה מה שהפחיד אותו.
פיו של פרסי יצר מילים, שחלקן לא מתאימות אחת לשניה. הראש שלו הסתובב, הייתה לו בחילה, הייתה לו תחושה שהרגליים שלו נגזרות לגזרים.
האם יש לו רגליים עדיין? הוא פגע בכל כך הרבה דברים שהוא לא יתפלא אם הרגלים שלו יעלמו או ישברו לגמרי. אבן אחת פגע בזרוע שלו, בזרוע שהחזירה באנבת', האחיזה שלו התרופפה.
לא! הוא צעק לעצמו, אני לא הולך לאבד אותה שוב!. לפני שהאחיזה שלו התרופפה לגמרי הוא משך אותה על הגוף שלו.
הוא כרך את זרועותיה סביב גבו,ככה הוא לא יוכל לתת לה את האפשרות ליפול. הוא הניח יד על גבי הראש שלה ודחף אותו קרוב לחזה שלו כדי להגן עלי מהאבנים שנפלו אליהם.
האם הם יגיעו לתחתית אי פעם?. זה נראה כאילו הם נופלים לנצח. האור התחיל לזרוח. אור, אבל לא מסוג שהשמש מייצרת, אלה זוהר מרושע שרק הראה את הצללים של הפרצופים שלהם.
פרסי הייה יכול לראות את הדם שזרם מפיה ומפניה של אנבת' ואת שיערה המלא אבק. הפנים שלה היו מכוסות באבק לכלוך ודם, עייניה היו עצומות. הוא הרכין את ראשו כלפי מטה השפתים שלו היו ליד האוזן של אנבת'.
"בבקשה תגידי משהו" הוא לחש, אבל לא הייה בוח עם היא יכולה לשמוע אותו. הוא אפילו בקושי הייה יכול לשמוע את עצמו. "בבקשה אנבת'," הוא התחנן "בבקשה תהיה בחיים".
ראשה רפרף למטה ולמעלה, מה שאומר שהיא הייתה בחיים. עצם הידיע עשה לפרסי קצת יותר טוב. פרסי יעשה הכול בשביל אנבת', אי אפשר הייה להפריד בניהם עכשיו הם היו תקועים ביחד כמו דבק.
לאחר החטיפה של הוד מעצבנותה מלכת האולימפוס, האלה הרה (או יונו, איך שתרצו לקרוא לה) פרסי ואנבת' היו מופרדים זה מזה במשך שישה חודשים שלפרסי נראו כמו נצח.
רק לפני כמה ימים הם התאחדו שוב, זה הייה היום הטוב ביותר בחיו, אבל כמו בכל הימים הובים בחיו הטוב לא נמשך לנצח, בגלל שכמעט אחרי האירוע, חברו ליאו ירה על רומא החדשה, מה שכנראה התחיל את מלחמת האזרחים המדשה בין היוונים לרומאים.
מבלבל? ברוכים הבאים לחים שלי. בימים האחרונים, הם נסעו ברחבי ארצות הברית, מעל לאוקיינוס ??האטלנטי, דרך הים התיכון, כל הדרך לרומא, על אניית מלחמה יוונית בשם ארגו שתים.
כמובן, ברגע שהם הגיעו לרומא, הם כבר נפרדו. פרסי הלך עם ג'ייסון ופייפר למקום שפייפר ראהתה בפגיון שלה (סיפור ארוך), ואז הם הלכו להציל את חברם ניקו שנחטף על ידי שתי אחים ענקים תאומים, ואחרי זה הם גם היו צריכים לחסל את שתי האחים האלה (עוד סיפור ארוך).
בינתיים, ליאו, פרנק, והייזל הלכו לנסות ולאתר את מיקומו של ניקו בלי לדעת שהאחרים הולכים בסופו של דבר למצוא אותו. פרנק והייזל נחטפו על ידי חבורה של מפלצות שתכננו להשתמש בם כדי לסייע לעלייתה של גאיה, וליאו הצילה אותם על ידי פיצוח עוגיית מזל שנתן לו את כל קוד לפתיחת כדורי ארכימדס.
ובעיצומו של כל זה, אנבת' שנחטפה על ידי גרגורי פק ואודרי הפבורן, ולאחר מכן עונתה על ידי ארכנה, האמא של כל עכבישים. ואת כל המסע הזה היא עברה רק בשביל למצוא את פסל אתנה, וכאילו זה לא הייה מספיק, את כל המסע הזה היא עשתה עם קרסול שבור.
פרסי הרגיש משיכה מתמשכת עליו, וזה לא היה כוח הכבידה. זה הייה טרטרוס. פרסי היה שמח שהחברים שלו בסדר. ראשו של פרסי פגע במשהו קשה. כתמים שחורים התחילו להופיע מול עינייו הוא הרגיש כאילו כל האויר נעלם מריאותיו, הוא הרגיש כאילו כל הגוף שלו נשבר.
פרסי ניסה להתעלם מהכאב, זה הייה די קשה. זה היה אחד מאותם רגעים שהוא רוצה את קללת אכילס בחזרה. פרסי מצמץ במהירות וניסה להעלים את הנקודות השחורות מעינייו.
הוא שמע מישהו ממלמל בקרבת מקום "פרסי, פרסי…" זאת הייתה אנבת'. פרסי שמע רעש חזק והיתה לפרסי הרגשה שזאת מכונית. זה פנה בחדות מימינה (או שזה היה משמאל?) וזרק אותם על קיר האבן הקשה.
הכל נראה בהילוך איטי, פרסי יכול היה לראות את האבן השחורה מתקרבת, ופרסי הפנה את גופו כך שהוא מוגן אנבת', ולקח את מלוא עוצמתה של המכה.
פרסי שמע קול מנומנם. "אתה לא תוכל לברוח הפעם, פרסי ג'קסון. היית צריך לתת לי אנבת' ללכת. אבל זה לא משנה.החברים שלך יאבדו לפני שהם יגיעו לבית האדס.היה פרסי דם בפה. הוא צרח על גאיה. "אנחנו נסגור את הדלתות של המוות. אין לך מושג אם מה את מתמודדת!". גאיה השיבה לו בקול מנומנם. "אה, באמת, בנו הקטן של פוסידון. אפילו האלים של האולימפוס לא הצליחו לעצוב אותי". "אני הרבה יותר חזקה ממה שאתה אי פעם תהיה".
ורק כדי להוכיח את זה, היא שלחה לעברם עוד אבן. שדה הראיה השחיר והוא איבד את ההכרה.