ביתה של ארטמיס-1

שמי לנוביה אני בתה של ארטמיס אני יודעת שאתם חושבים שאין זה יתכן אבל כי ארטמיס נשבעה להיות בתולה לנצח אבל אני בת מחשבותיה אני עשויה מאבק כוכבי הגיבורים וממחשבותיה של אמי ארטמיס
וגם כן אני בטוחה שאתם חושבים שלנוביה זה הוא שמה של מלכת הערפדים הראשונה דבר זה גם כן נכון אבל את זה תגלו בהמשך סיפורי
_______________________________________________________________
התעוררתי בזריחה אמא העירה אותי
"לנוביה בתי התעוררי מצאתי את הכימרה צריך לשלח אותה בחזרה לשאול מהר לפני שתחריב את אלבסיס"
"אבל איך הכימרה הצליחה להיחלץ מהשאול הרי רק לפני חמישים שנה שלחנו אותה לשם?"
אני בת אלמוות עם שחכתי להזכיר זאת עכשיו הודעתי לכם
"אינני יודעת ילדתי אך כדי שנרוץ לשם"
"אגגג.מההההה.סססססססס"
"לא נראה לי שצריך היא פה!"אמרה סוופר אחת הציידות הצעירות
הנהימה של הכימרה משונה מפני שהיא שליש אריה שליש עז ושליש נחש
שלפתי את חרבי והסתערתי
"אההההה בשם ארטמיס"
הצלפתי לעבר ראש העז אך הכימרה הייתה מהירה מדי הנחש הכישני ברגלי זה שרף התעלמתי
התגלגלתי על רצפת המחנה ראיתי את האיכור הזהוב יוצא מרגלי ועיקמתי את אפי בכאב
"אתה תשלם על זה חיה" אמרתי בכעס
שוב הצלפתי אך הפעם על רגל הכימרה הוא יבב הנחתתי מכה על ראשו של האריה הוא התפוגג
הפעם אני מקווה שהוא יישאר בשאול חשבתי לתומי
ניסיתי לקום אך הרעל ברגלי שיתק אותי
"מהר הביאו לי נקטר ואמברוסיה הרעל מתפשט מהר עכשיו"
נורל רצה על עבר אוהלה
ארטמיס באה אליי בשמלת הכסף שלה בשערה הערמוני שער אדום וחלק כמו שלי ופניה היו גאות
אך הייתה בהן עצבות
"אוי ילדתי לנוביה אין גבול לפזיזותך"
"עם אינני טועה אימי פזיזות היא אחד הדברים אשר מחזיקים אותנו בחיים?"
ארטמיס חייכה חיוך מבודח
"אבל גם יכולה להביא לפציעה או גרועה מכך למוות!"
הנהנתי בראשי והושתתי יד לנקטר ולפיסת האמברוסיה נגסתי טעם חמוץ מתקתק של תותי יער התפשט בפי ושתתי
הפצע החל להיעלם
_______________________
"לאן פננו מועדות?"
"לאתונה היא קרובה ואני צריכה לחזור לאולימפוס הולכת להיות מלחמה קשה בקרוב אני חשה זאת"אמרה ארטמיס כאשר אכלנו ביחד ודיברנו על טקטיקות טובות יותר כדי למלוק את הראש של אווז מבלי שהוא יתרוצץ אחרי מותו כן זה קורה
"ידעתי אשר זה יקרה בקרוב אבל בין מי למי?"
"עוד אינני יודעת חמדת לבי אך זאת תהיה מלחמה גדולה מאוד!"
"איפה נתאכסן באתונה" שיניתי את הנושא
"תבואו איתי לאולימפוס"
"לא אני לא מוכנה צריך להגן על בני התמותה!"
"אני לא מוכנה להשאיר אתכן כאן כאשר מפלצות יקיפו אתכן ויגרמו לאבידת כוחות"
"הן לא רק בטחי בי!"
"צריך לעצור את המפלצות אבל זה לא יקרה עם נהיה במיעוט"
"אבל-"
"אין על מה להתווכח פה לנוביה את הולכת איתי וגם הציידות!"
הלכתי על אוהלי נשכבתי על הרצפה וכיסיתי את עצמי ונרדמתי התחלתי לחלום
__________________________
היה שם בחור נאה עם שער שחור כפחם ועניים בצבע ירוק
הוא נילחם באריה הוא התגלגל הצידה והיצור הצליף בכפתו הגדולה על חזהו של הנער
ניחוח של דם עלה באפי היו שם שלוש שריטות גדולות ועמוקות הוא תפס אבן גדולה ומחודדת והרביץ אייתה בראשו של החתול הגדול
הוא העיף את החתול ממנו והסתכל הישר לעברי הוא רואה אותי
"עזריי לי" הוא אמר והחלום התפוגג
התעוררתי שתופת זיעה לקחתי את הקשת ורצתי על מרכז העיר
שם ראיתי אותו מוטל על האדמה הלחה
הוא מצמץ
"עזז-ז-ריי-ל-ל-י"
הוא התעלף ואז הבנתי הוא הוא היה חצי אל בן הרמס