בזמן ההוא, המחנה… 2

הייתי ילדה טיפוסית, בת 12, חלמתי על עתיד מזהיר, ואז פתאום ראיתי ילד מכיתה י' ואני הייתי בכיתה ז' הוא התקרב אליי, זה היה טומי, ילד שהייתי מאוהבת בו בסתר, הוא הלך והתקרב, חשבתי שאם יהיה לנו קשר בטח העניין הזה שאני גרה בבית יתומים יבהיל אותו, לא דיברתי מעולם עם איש על העניין הזה, הוא הגיע אליי ושאל אותי "איפה לירז" אחותי, או אחת מהן בכל מקרה, אני בטוחה שהוא מחבב אותה, הוא מעולם לא הסתכל עליי כך אבל אמרתי לו בנימה מנומסת "היא חולה, היא כרגע בבית" הוא נראה קצת מדוכדח אבל היה לו חיוך, מקסים מאד אם אני יכולה לציין, הוא היה ילד בגובה מטר שבעים ושתיים, טלטלים חומים וחיוך חמים ומזמין, עם נמשים מושלמים, הוא לבש ז'ינס יפיפה וחולצה לבנה וז'קט כחול מושלם.
'אחחח' חשבתי לעצמי, 'זאת שלמות'.
זה היה עוד יום בבצפר, אבל בשיעור שמיני כשהייתי צריכה ללכת הביתה, אחד האבות של הילדים בכיתה שלי הסתכל עליי בצורה מוזרה, אני רצתי לרחוב גרובס מאחורי 3 בניינים, ואחרי הבצפר, הוא עקב אחריי והדביק אותי, הוא עצר אותי והצמיד אותי לקיר ואמר חצויה קטנה ונחמדה שכמותך, אייאייאיי החצויים הקטנים לא יגנו עלייך כרגע, הוא הלך 3 צעדים אחורה ופתאום הוא החל להשתנות הכרתי את היצור, זה היה טליקן, מפלצת מיתולוגית שקראתי עליה פעם, יש לי זיכרון מעולה, רצו להקפיץ אותי כיתה בתחילת השנה לכיתה ח', רציתי להסכים אלמלא גברת מינקס, מהבית היתומים שאמרה שילדים צריכים ללמוד בסדר, אין קפיצות או קיצורים.
אני ממש שונאת אותה, פתחתי בריצה מהטליקן, אני חשבתי שפגעתי בילד ואז קלטתי שפגעתי בטומי, הייתי המומה אבל זה הרגיש טוב, לראות אותו, הטליקן נעלם וטומי נעמד ואמר "את צריכה עכשיו לבוא איתי", "אוקיי", אמרתי, נעמדתי ולקחתי את התיק, רצתי עם היד שלי ביד של טומי, איזה טוב זה הרגיש, נכנסנו למונית מוזרה וטומי אמר "למחנה החצויים בבקשה" נסענו בערך 26 שעות ברצף, חיכיתי לתשובות, התחלתי להילחץ בנסיעה, הבית יתומים, גברת מינקס, הם יהרגו אותי על שברחתי, הסתובבתי לטומי והוא כנראה הבין ואמר "אל תדאגי הכל מסודר, בית היתומים הזה לא הולך לחפש מישהי שלא הייתה קיימת" 'לא קיימת' חשבתי, מה לעזע…??? אני לא מבינה, 'חצויה?, טליקן?' חשבתי, ואז הסתכלתי על טומי ואמרתי "לא יכול להיות, מה קורה פה?", הוא הסתכל עליי ואמר "בקרוב תביני"…