הגיבור הלא מוגדר – פרק 2

הרשרוש בין השיחים גבר. לפתע נכנס אלינו פנימה אלון.
"מה אתה רוצה אלון?" שאלתי בייאוש. לעזאזל. עכשיו גם אין לנו מחבוא סודי.
אלון חייך חיוך נבזי ואז לקח כיסא ושבר אותו. "ככה אני אעשה לך" אמר לי "סוכן KGB שכמוך!".
"עזוב אותי כבר!" התחננתי.
"לא מוכן!" אמר לי אלון.
טמנתי את הראש שלי בין הידיים.
"אתה כזה כלב" אמר אלון.
"למה?" שאלתי.
"כי אתה כזה"
"אוף, אתה כל כך טיפש" אמרתי בכעס.
פתאום אור כדור אור כסוף הציף את המחבוא. הוא הפיל אותי אחורה ואת אלון אחורה. הרגשתי איך נוזל חמים ונעים מתפשט לי על הראש. אאוץ'.
הכדור לבסוף התפוגג ואז דרך השיחים הגיע המורה שלנו להיסטוריה – מר ליפמן. יוסי ליפמן.
"מה אתם עושים כאן?, אל תהיו כאן, תבואו לכיתה, עוד שלוש דקות צלצול" הוא רטן בכעס.
כעסתי כל כך אבל יצאתי החוצה.
אלון בעט בי מאחורה אבל הצלחתי להתעלם.
מר ליפמן נראה עצבני כל כך בשיעור. הוא ניסה להסביר לנו עוד פעם על האימפרייה הרומית אבל זה נכנס לי מאוזן אחת ויצא מהשנייה. מזל שיש שתי אוזניים. ככה אפשר להכניס ולהוציא.
"לאון" נבח עלי מר ליפמן "תרים את הראש, לא שוכבים באמצע שיעור".
"חהחהחהחהחה לשכב" אמר אלון.
"אלון, תתנהג בהתאם לגילך" כעס מר ליפמן.
"אני אבל בן מינוס חמש" אמר אלון.
"זהו זה אדוני, אתה ולאון צאו שניכם מהשיעור. וגם אתה מר עמית" אמר מר ליפמן.
אני לא התלוננתי אפילו שזה היה אי-צדק משווע. אלון פשוט יצא בדילוגים החוצה ועמית חייך תוך כדי שפסע ויצא מהכיתה.
"על מה הוא הוציא אותך?" שאלתי את עמית.
"כדי שאני אוכל.. לעשות משהו" אמר עמית.
"מה?" שאלתי.
הוא השתעל קצת והפעם הייתי משוכנע שיצא לו אש מהפה.
"מה זה היה?" שאלתי.
עמית נדנד את הראש שלו. הוא התארך קצת. הרגליים שלו נכנסו לתוך הגוף שלו ואחריו הידיים. החולצה שלו נקרעה והוא צמח לאורך והפך לירוק מרגע לרגע.
מה שנשאר בסוף היה נחש ענקי ירוק.
"מה זה?!" צרחתי.
הנחש התפתל סביב הרגל שלי.
"לא!" צעקתי "אלון, תעשה משהו".
אלון לפתע התעשת. הוא שלף חרב משום מקום וניסה לתקוע בנחש אבל הנחש הדף אותו.
נפלתי אחורה מהנחש. הזנב שלו התקרב אלי וממש לא התחשק לי לשחק הנחש בא וקפצתי על הנחש. עליתי לו על הגב וניסיתי לפגוע בו.
אלון זרק אלי את החרב ואני תקעתי אותה בנחש.
התיישבתי מלא אדרנלין על הגוויה.
"מה זה היה?" שאל אלון.
"אין לי מושג" אמרתי.
מר ליפמן פתח את דלת הכיתה ופער עיניים.
"מה זה!" הוא צעק.
העפתי מבט לאלון.

המשך יבוא…