ארטמיס- מה זה אהבה? חלק ב'

התייצבתי עם החץ וקשת, מכוונים אליו, אל אחי, והוא שליו כאילו זאת לא הפעם הראשונה שאני מאיימת עליו, הוא הריח את הפחד שלי… היה אפשר להריח אותו ממרחקים, אבל הוא עדיין לא ידע מה להגיד, יכול להיות שהוא באמת מבין את מה שאמרתי לו, שהיא תעזוב אותו.
השקט שמתח את כולנו, מה הוא יגיד בסוף לא היה כל כך שקט, שמעו את הדממה בכל האזור, דממה מותחת יותר ממה שיש ביער, שקט מותח ורועם.
"את יודעת מה? בוא ניישב את זה, בנינו" כששמעתי את זה חשבתי שאפולו אחי אמר את זה, אבל זה לא היה הוא, שפתיו לא זזו, זו הייתה אפרודיטה, שאני חייבת להודות באומץ רב אמרה זאת, כיוונתי אליה את החץ. "איך בדיוק?" היא התקרבה אלי ובעדינות הורידה את החץ, שיתפתי פעולה, מה כבר יש לי להפסיד?
"אנחנו נתחרה" היא אמרה בשלווה. "נתחרה בחץ וקשת" צחקתי בקול רם, דבר זה שעשע אותי מאוד, הרי אין לה סיכוי נגדי! כולם צחקו יחד איתי, אך אפרודיטה נשארה שלווה. "אם את כל כך בטוחה בעצמך, הרי אין לך מה להפסיד נכון?" אמרה בעוקצנות "בסדר, בוא נתחיל" אמרתי במהירות, היא הייתה יותר מידי בטוחה בעצמה… אולי זה לא יהיה פשוט כמו שזה נראה.

התכוננו לתחרות, אני נגד אפרודיטה. אפרודיטה התייצבה מול המטרה, מי ולא אחר אחי הוא המטרה, על ראשו תפוח, והוא נראה נורא לחוץ, כנראה שהוא מבין בדיוק כמוני שלאפרודיטה אין סיכוי והיא יכולה להוציא לו עין או שתיים. "הכבוד שלך להתחיל" אמרתי לאפרודיטה וסימנתי לה לצעוד קדימה.
היא כיוונה את החץ אל המטרה, מתחה את החץ לאחור ו…..
לא יאמן! היא הצליחה! באמצע התפוח! אני פשוט לא מאמינה! זה לא הגיוני! זה לא קורה!
פתאום שמתי לב שסביב החץ היה הילה כחולה…. היא השתמשה בכוחות שלה.. עכשיו הכל היה לי מובן.
היא חייכה אליי באופן משוויץ וכל הקהל מחא לה כפיים, אכן זה הימם את כל הקהל, גם אותי עד שהבנתי שהיא רימתה. הסתכלתי על אחי אפולו, הוא היה רגוע יותר, גם הוא נדהם לכך שאפרודיטה הצליחה, הוא היה כל כך תמים, לא היה לו מושג… "תורך" אמרה אפרודיטה וסימנה אל התפוח עם החץ שנתקע עמוק בתוך התפוח. "לעונג לי" אמרתי בהתגרות והתייצבתי בעמדה. הסתכלתי על אפולו, פנינו נפגשו, הוא נראה מעורר רחמים כל כך, הפנים אמרו בשבילו סליחה, התעלמתי מהמבט הזה והתמקדתי במטרה.
שוב פעם השקט הרועם הזה, השקט הזה שמתחנן שמישהו ישבור אותו כבר. הסתכלתי על החץ של אפרודיטה וכיוונתי אליו את המטרה, מתחתי את החץ לאחור ו…
לא מפתיע, הצלחתי. ולא סתם הצלחתי! פגעתי בול בחץ של אפרודיטה! פיצלתי את החץ שלה לשתיים!
כל הקהל קם ומחא כפיים, רציתי לזרוק את אפרודיטה מפה ולגרור את אפולו הרחק מפה ולקבל ממנו הסברים על הרבה, לצערי היה עוד סיבוב.
אפרודיטה הסתכלה על החץ המחולק לשתיים בפה פעור, למען האמת נהנתי לראות אותה ככה.
הסיבוב השני והאחרון התחיל, ארס, שם תפוח חדש על הראש של אחי, לאחר מכן ראיתי את ארס מתכופף אל אחי ולוחש לו משהו באוזן… פתאום אחי קם, הוא ביקש פסק זמן, הוא התחיל לקום ולרוץ אל עבר אפרודיטה, ראיתי שם אותם רבים, לא נראה לי שעל דבר טוב, אפרודיטה נראתה חסרת אונים ואפולו נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ, לא ידעתי על מה הם דיברו ולא אכפת לי גם… רק רציתי שהכל יגמר ואנצח ואתן לאפרודיטה את העונש שמגיע לה.
שמתי לב שאפולו מתחיל ללכת לעברי, אבל אחד מהשופטים עצר אותו וסימן לו לחזור לעמדה כי אין עוד הרבה זמן. אפולו הסתכל עלי מבט ארוך, לא ממש הצלחתי לפענח את המבט שלו, אחר כך הוא חזר למקום. ארס שם לו שוב פעם את התפוח על הראש וסימנו לי להתחיל.
עמדתי בעמדה, כיוונתי את החץ אל התפוח, מתחתי את החץ לאחור ו….
זהו. הצלחתי, החץ פגע הישר באמצע התפוח, כל הקהל מחא כפיים וסימנתי לאפרודיטה להתחיל.
אפרודיטה נעמדה מול המטרה, היא הסתכלה על אח שלי ואחי עצם עיניים בעצבנות, ברור לי שפספסתי משהו… הנה זה… זה שוב פעם קורה, סביב החץ יש הילה כחולה, היא משתמשת בכוחות שלה! אין בעיה אפרודיטה, אם את רוצה לשחק מלוכלך… נשחק מלוכלך!
היא מתחה את החץ לאחור ו….
כן כן… גם אני יודעת להשתמש בכוחות שלי, הפכתי את הידיים שלה לפרסות של חמור. היא פספסה את המטרה, החץ פגע ברגל של אפולו, מסכן. זה לא הרג אותו אבל פצע אותו בהחלט.
אפרודיטה ראתה את ידיי החמור ונבהלה כל כך שברחה, ארס רץ אחריה.

"את צדקת" אמר אחי בכניעה "מה?" לא הבנתי למה הוא התכוון. "צדקת! היא עזבה אותי לטובת ארס… האיש הזה נהנה לראות אותי נלחם לשווא על אפרודיטה…" שמתי לב שחבשו לו את הרגל הפצועה, אבל הוא הלך בסדר גמור, כנראה הפציעה לא הייתה חמורה.
"למה לא סיפרת לי?" ניסיתי להגיד את זה באופן שפחות מאיים אבל הקול שלי היה מטיל איימה כתמיד, אבל אחי ידע שלא צריך להירתע. "כי ידעתי שלא תאהבי את זה, אני מצטער"
חייכתי אליו והוא חייך אלי, מעכשיו הכל בסדר, אני חושבת שגם אתחשב בו בפעם הבאה שיתאהב,
אני יודעת שלהתאהב זה דבר מטופש, אבל אם זה מה שהופך אותו למאושר לא אכפת לי.
"אז אם כמה בנות יצאת כשלא ידעתי?"
– הסוף –