אין שם- סיפור מיתולוגיה – פרק 1 -תנו לי שם!

סחבתי את התיק החום-שחור שלי במעלה הגיבעה, כאשר ליידי ליידי קארין, חברתי הטובה, ומצדי השני ווטר. הלכנו לעבר הבית שלי, אני כמו רוב חבריי (מה שדיי מוזר) חדי הורים. בכל מיקרה צעדנו יחדיו לעבר ביתי. שערי החום היה פרוע בצורה מגניבה בגלל הרוח. ווטר, חיך חיוך קטן כאשר בא להסתחבק איתי, קארין גלגלה עניים והמשיכה להכין שיעורים באייפון. אני גיחכתי למראה הטיפשות הרובצת באזור. כאשר ראיתי את הבית, כוחו היה שרוף ומעלה עשן, עניי ניפערו. זרקתי את התיק על קארין ורצתי לעבר הבית. פרצתי דרך הדלת, למרות זעקות חבריי שאחזור. הם רצו מייד אחריי, פרצתי דרך הדלת, אימי הייתה זרוקה על הריצפה ללא כל סימן חיים. רטחתי, מזעם. ״ג׳ייקוב… אתה עולה באש!״ אמרה ליה, מאיפה היא הגיעה? ״מה?״ שאלתי, ואז ראיתי שידי עולות באש, נרתעתי לאחור מנסה לכבות את האש. התיקרה קרסה על הדלת, ״לא!״ ניסה ווטר ליפרוץ את הדלת. ״היי חבר׳ה!״ שמעתי קול מוכר מעבר לדלת, ״יוטה!״ צהלה קארין. ״שרינה!״ החזירה בהתלהבות מדומה מעבר לדלת הפרוקה שרינה.
״אהההה!״ שמעתי את שתיי הבנות צורחות, ״אתן בסדר?!״ שאלה ליה, וסוס מכאני אדיר פרץ משם, הוא ניגש לעברי וצהל. ליתר הדיוק ותקתק, וחרק. הבנתי איכשהוא מה הוא אומר: ״תעלה, אדון!״ ענייו היו אבני אודם, גופו היה עשוי ארד, רעמתו וזנבו היו חוטי זהב מרהיבים. קדימה רוצו״ דחקתי בחברי ההמומים ועלתי על הסוס, ״מה שמך?״ שאלתי, הוא החזיר בחריקה ׳מקסימוס׳, תרגמתי זאת איכשהוא, ״הגדול״ הוא אישר. חבריי כבר יצאו מההלם ויצאו מהמקום, וקארין רכבה על, סוס מכונף? לא הגיוני ממקסימוס, ״אתה מסוגל לרוץ?״ שאלתי ״אני הסוס השני המהיר ביותר בעולם!״ צנף. ורץ בתוך חמש שניות 15 מטר רחוק מדיי מהבית. קארין רכבה על הסוס המכונף הלבן שלה. ונחתה כל השאר באו אחריה, מתוך אוכפו של ממקסימוס צצה קוביית קטנה, עליה היה כתוב, אופתימוס תרגמתי לעצמי. זרקתי אותה הרחק ככל שיכולתי, הקובייה החלה להפוך לכלב ציד מכני אדיר בצבע אפור-בוהק. ״אופתימוס! הנה!״ קראתי לעבר הכלב, והוא דילג לעברי בחיבה. כולם הביטו בכלב, ובשני הסוס בזעזוע ועל הכתף של ליה נחת ינשוף זהוב. ״אותוס״ אמרה ליה בחיבה וליטפה את הינשוף, רק אחרי שנייה שמתי לב לשעון שהיה תלוי על קת חרב, חגרתי את החרב בנדן שהיה תלוי על גוף מקסימוס. לחצתי על הכפתור היחיד שהיה בשעון וזה התרחב והפך למגן מארד, מארד שמימי. רגע איך אני יודע את כל זה. ״למה אותוס?״ שאל ווטר, ״על שם אימי אתנה, ויוטה היא אחותי״ אמרה ליה, ״כלומר מנרווה״ אמרתי, כולם הביטו בי בבלבול ״קדימה בן וולקן!״דחק בי מקסימוס, ״אני בן וולקן, אל הנפחים ועבודת הכפיים.״ אמרתי, ״זאוס״ אמרה קארין, ״פוסידון, כי הוא אדון הסוסים לא? ואני יכול להבין את הסוס שלך, את שלך לא ג׳ייקוב סליחה אבל הוא מכונה לא סוס״ אמר ווטר וגירד בבושה מאחוריי אוזניו. ״כלומר נפטון״ אמרתי, ״ויופיטר״ סובבתי את ראשי אל קארין שמשכה בכתפיה, ווטר זימן לו קילשון, עשוי זהב. יוטה שמה צמיד כשאמרה ״הוא מעלים אותי, אם ארצה בכך״, ״מגן, רומח מזהב וינשוף״ אמרה בעליצות ליה. ״כלב מכני, סוס אדיר, חרב, ושעון שהופך למגן״ אמרתי, ״אנחנו צריכים לדבר על זה, כאילו עכשיו״ אמרה יוטה, כולם עדיין היו המומים ואז ניזכרתי ״אני נישבע בנהר הסטיקס שאמצא את מי שהרג את אימי״