אין אפשרות להתחבא – פרק שתים-עשרה

עמדתי לצעוק לכולם לרוץ, אבל רוב הניח יד על פי.
"חכי רגע." הוא לחש. "הם עדיין לא יודעים שאנחנו כאן."
עצרתי, אבל הייתי חייבת להתרחק מהעשן סביבי.
כולנו התחבאנו מאחורי כמה עצים וראינו את קיקלופ גדול משליך עצים בוערים לכל עבר. לידו עמדה דראקנייה שנראתה משועשעת למדי.
"אתה הורסססססס את המטה הצבאי החדששששש שששששלנו." היא אמרה בדיבור הנחשי שלה.
"מה אכפת לי מהחורבה הזאת? אני רעב!"
"אתה זוכר שהתנאי שששששל זאוססססס היה לא לאכול את החצויים, וייקח יותר מדי זמן להביא אותם לכאן מיוון."
"אז תביאו לי משהו! למשל פגאסוסים!"
"גם זה לא אפשששששרי. הם משששמשששים כפיתיון." היא הביטה ישר עלינו. כל הגוף שלי רעד. "ואני רואה שששששהקורבן ששששלנו כבר הגיע."
שאגת קרב נשמעה, ועשרות מפלצות הסתערו לכיווננו.
"זה לא טוב." מלמל ניק.
קיירו היה היחיד ששמר על הבאה שלווה, ככל שקיירו יכול להישאר שלו. "מירנדה, אני צריך שתעזרי לי במשהו."
הוא לחש משהו באוזני. הצלחתי להבין בערך איך לעשות את זה, וכרגע בערך היה מספיק.
"קדימה." הוא אמר.
עצמתי את עיני כל כך חזק שחששתי שהן ימחצו. ריכזתי את כל הכוח שלי וחשבתי על מקום שבכלל לא הייתי בו – האורווה.
כשפקחתי את העיניים הרחתי ריח של סוסים, והיינו באורווה.
קרסתי ורוב תפס אותי. ההרגשה שהייתה כשיצרתי את הסדק היתה כאין וכאפס לעומת החולשה שהרגשתי עכשיו.
"מהר." אמר ג'וש. "המפלצות יבינו שאנחנו כאן עוד מעט."
"אני תופס את הכי מהיר!" קרא ניק. הוא עלה על אחד הפגאסוסים.
אני וקיירו החלפנו מבטים. אמנם אחים רבים הרבה, אבל כנראה שהיה לנו משהו להסכים עליו – פגאסוסים הם לא דרך התחבורה המועדפת עלינו.
"ואני אתפוס את הכי פחות מהיר." מלמל קיירו. אבל כל הפגאסוסים התרחקו ממנו.
"כדאי שתיתן לי." אמרתי. התקרבתי לאחד הפגאסוסים בזהירות הוא עדיין נרתע אבל נתן לי להתקרב אליו.
עד שהצלחתי להגיע אליו בלי לגרום לו לברוח, המפלצות נכנסו לאורווה.
"תעלו!" צעקה מרנה וקפצה על אחד הפגאסוסים.
"לך קל להגיד." אמר קיירו שהיה עסוק בלבלום את המפלצות.
עליתי על הפגאסוס מולי וניסינו גם לבלום את המפלצות, אבל היו יותר מדי. היד האוחזת בחרב שלי דיממה כולה ולא יכולתי להזיז אותה.
"תעלה, קיירו." קרקרתי. הפעם הפגאסוס לא התנגד כשקיירו זינק והתיישב לידי. "בואו נצא מכאן."
"אבל איך בדיוק?" צעקה אילנה.
"ניצור לנו יציאה." אמר ג'וש. הוא סובב את הפגאסוס שלו שבעט ויצר חור גדול בקיר. "בואו כבר!"
אחד הטלקינים תפס בידי ומשך אותה. "אתם לא יוצאים מכאן בחיים."
קיירו כרת את ידו של הטלקין. "אתה מדבר עם הבת של אל השאול, אז אתה לא תחליט מי ימות ומי לא."
חייכתי וכיוונתי את הפגאסוס לעבר היציאה.
כולנו יצאנו והיינו בדרך ליוון, לסכנה הבאה שלנו, שממנה אולי באמת לא נצא בחיים.