אין אפשרות להתחבא פרק ארבע חלק ב'

בוקר. איכשהו הצלחנו לשכנע את אימא של מירנדה שתיתן לה לבוא איתנו לאולימפוס (וקיירו לא איים אפילו פעם אחת) ועל הזריחה התקדמנו למנהטן.
"ג'וש, אולי פשוט תנסה לזמן לנו פגאסוסים." אמר קיירו אחרי רבע שעה הליכה. במהלך הלילה הוא חזר להיות קיירו המעצבן והעצבני הרגיל.
"ניסיתי. שום פגאסוס לא בא." ענה ג'וש. "זה כאילו כל הכוח שלי נעלם."
"גם אני לא הצלחתי לזמן ברקים אתמול בלילה." אמר ניק, שהנקטר והאמברוסיה ריפאו אותו כבר. "זה היה ממש מוזר."
"וזה שצבא מפלצות שלם עבר את ההגנות הקסומות של המחנה ונכנס לתוכו זה לא מוזר?" אמרתי. "משהו רע קורה כאן, ואנחנו הולכים לברר מה."
"טוב, אז כדאי שנעשה את זה מהר." אמרה אילנה. "מה עם כל שאר החניכים?"
"איכשהו, הם עדיין לא מתו." אמרה מירנדה. "אולי המפלצות רוצות לתפוס אותנו קודם?"
"אני לא יודע ואני לא מתווכח עם זה." אמר ניק.
"תגידו, זה רק אני, או שממש שקט כאן?" אמר ג'וש.
"ממש שקט כאן." הסכים רוב. "אבל עכשיו ממש מוקדם. אף אחד לא התעורר."
"לא." מלמלתי. "זה יותר משקט רגיל."
סרקנו את הרחוב. אפילו בבתי הקפה שפתחו ממש מוקדם לא היה אפילו אדם אחד, אפילו לא העובדים.
"מ-מה קרה כאן?" מלמל רוב.
"אני לא יודעת…" מירנדה פיהקה לרגע. כולנו פיהקנו בתגובה.
"משהו כאן… ממש לא בסדר." אמרתי. פתאום הרגשתי צורך גדול לנמנם. בטח בגלל שבקושי ישנתי.
"צאו מזה!" צעק קיירו. הוא נראה היחיד שלא עייף. "אתם לא מרגישים את זה?"
"אם אתה מדבר על העייפות, אז כן." אמר ג'וש.
"לא… כלומר כן, אבל אתם לא מרגישים את הקסם?"
"איזה קסם?" שאלתי. פתאום חזרתי להיות ערנית.
"כן… גם אני מרגיש את זה." אמר ניק.
"מישהו כאן הטיל קסם רציני, אם הוא מסוגל לעייף גם אותנו."
"אני עדיין לא מבין." אמר רוב.
אבל אני הבנתי. נכנסתי לאחד מבתי הקפה. "קיירו, אתה במקרה מתכוון לזה?"
כולם נכנסו וגם ראו: הברמן, המלצרים וכל מי שהיה שם ישן איפשהו. ניק גיחך והצביע על איש שישן עם הראש בתוך המרק שלו.
"מה קרה כאן?" שאלה מירנדה.
קיירו זקף את ראשו. הפנים שלו היו מפחידות מתמיד. "מישהו הרדים את המקום הזה. אולי גם את כל ניו יורק."