נטע די אנג'לו
זה המוחעחעעחעחעחעחע השני שלי! אני אעשה אותו מרושע יותר: מוחעיעחארריטאאיאייעאעחאעייעחטאח!
את העונה השנייה אני אעלה רק כשאגמור אותה, או אחרי שאגמור כמה פרקים (כי אני בטוח אשבר ואעלה בפרק הראשון...)
התכוונתי למה שכתבתי בסוף: אם כולנו לא נעשה משהו קטן בשביל העולם הזה, הוא באמת יושמד. אז חייבים לעשות משהו!
גם עכשיו - כולם להמשיך סיפורים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין אפשרות להתחבא – פרק אחרון!!!!!

נטע די אנג'לו 14/11/2013 823 צפיות 4 תגובות
זה המוחעחעעחעחעחעחע השני שלי! אני אעשה אותו מרושע יותר: מוחעיעחארריטאאיאייעאעחאעייעחטאח!
את העונה השנייה אני אעלה רק כשאגמור אותה, או אחרי שאגמור כמה פרקים (כי אני בטוח אשבר ואעלה בפרק הראשון...)
התכוונתי למה שכתבתי בסוף: אם כולנו לא נעשה משהו קטן בשביל העולם הזה, הוא באמת יושמד. אז חייבים לעשות משהו!
גם עכשיו - כולם להמשיך סיפורים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הגענו לניו-יורק בערב. בדרך כלל היינו אמורים לשמוע מוזיקת מועדונים ולראות אלפי אורות, אבל כולם עדיין היו בתרדמת.
אף אחד לא דיבר מאז יוון, אף אחד לא ידע מה לומר. אני ואילנה נעצנו בכולם מבטים מאשימים שלא באמת התכוונו אליהם.
בסוף מצאנו איזו סמטה קטנה והתיישבנו שם, עדיין לא אומרים מילה.
"אני אשמור ראשון." אמרתי לבסוף.
אף אחד לא התווכח. אילנה ומרנה נרדמו מיד.
"אתם יודעים מה?" אמרה מירנדה. "אני עדיין לא מתחרטת שהצטרפתי למסע החיפושים הזה. רוב?"
"גם אני לא." הוא אמר, אבל ידעתי שזה לא נכון.
גם היא נרדמה.
"איזה פחדנים נהיינו, אה?" דווקא עכשיו קיירו מצא לו את הזמן לחייך.
"לא קוראים לזה פחד קוראים לזה חוכמה." אמר רוב.
"מה שתגיד. אני שומר אחרון." שניהם נרדמו.
רק אני וניק נשארנו ערים.
"יופי של קטע עשית קודם עם הברקים." אמרתי.
הוא משך בכתפיו. "גם אני הייתי מפשל אם לא היית מזמן את הפגאסוסים בזמן. לא סיפרתי לכם את זה אבל יש לי מגבלות לכמה ברקים אפשר לספוג."
שנינו שתקנו.
"אתה יודע עוד משהו?" אמר ניק אחרי כמה דקות של שקט.
"מה?"
"גם בפלישה למחנה החצויים וגם היום אלו היו הפעמים הראשונות בחיים שלי שראיתי אותך מוותר."
"והיום היתה הפעם הראשונה שראיתי אותך כועס. כנראה מסע החיפושים הזה שינה אותנו יותר ממה שחשבנו."
"לא לטובה, לדעתי. לילה טוב."
גם הוא נרדם ואני נשארתי בשקט מוחלט.
ניסיתי להישאר ער אבל אחרי יום שלם של לחימה על חיי זה היה קשה, אז נתתי להיפראקטיביות שלי להשתלט עלי.
נכנסתי לבר קרוב וראיתי שאחד המחשבים דולק על אתר של סיפורים והתחלתי לכתוב את מה שאני כותב עכשיו. משום מה הדיסלקציה שלי לא מפריעה לי.
הבוקר כבר הגיע וכל אחד הספיק לספר על ההרפתקה שלנו מהצד שלו. עכשיו זה תורי לסיים את הסיפור לעכשיו, אז אני רוצה לפנות לכל החצויים: לא משנה איפה אתם נמצאים, קומו עכשיו ובואו הנה. בכל מקרה איזה אל או מפלצת יימצאו אתכם.
אתם חייבים לעזור לנו, או שהעולם יושמד. אתם לא יכולים סתם לשבת ולא לעשות כלום, וגם אין לכם אפשרות כזאת. לאף אחד מאיתנו אין.
כבר אין לנו אפשרות להתחבא.


תגובות (4)

המשך ואהבתי את הסוף

14/11/2013 08:05

סוף דרמתי. אני אוהבת סופים דרמתיים.
תתחילי את העונה החדשה, תכף ומיד!!

14/11/2013 08:24

אני כל כך מאושרת!
וכולם! אני התחלתי סיפור חדש בשם "הירח במלואו והעטלף במעופו" ואני ממש צריכה דמויות! סיפור על אנשי-זאב וערפדים…

14/11/2013 08:35

אל תדאג ג'וש! אני באה!
-אני כמעט בטוחה שאבא שלי הוא סוג של אל-

הסוף דרמטי .-.
אני באה לרצוח אותך. זה היה פרק קצר!!!!!!!!! #$%#$^#$^%$^#$^&$&!

14/11/2013 14:08
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך