אין אפשרות להתחבא – מסע שתים – פרק עשר!

~ניק~
ניסינו לפתוח את הדלתות, אבל הן היו נעולות. קיירו ניסה לנפץ את החלון, אבל בכל ניסיון הוא שפשף את ידו הכואבת.
"זה מרגיש כמו ברזל סטגאי."
זאת שישבה מהצד השמאלי הסתובבה אלינו. קונר פלט קול של הקאה כשהיא הפנתה את ארובת העין השקועה שלה אליו. "זה באמת ברזל סטגאי."
קיירו נאנח. "לא מפתיע."
"שחררו אותנו!" צעקה ג'יימי.
"אל תדאגי," אמר הקול האמצעי. "כבר מגיעים."
מרכבת האבדון התקדמה כל-כך מהר עד שכבר הגענו לפנסילבניה. קונר נשם בכבדות והתחיל להשתעל.
"מה יש לו?" שאל קיירו.
ג'יימי החווירה. "התקף אסטמה."
"יש לו אסטמה?" שאלה מרנה.
"זה… קורה לי… רק… במקרים נדירים." קונר נראה כאילו מנסה לבלוע את כל האוויר סביבו.
"איפה המשאף שלו?" שאלה מירנדה.
"הוא… ברחנו מהר. השארנו אותו בבית."
הנהגת פנתה אלינו. היתה לה רק עין אחת שטופה דם, היא לא מצמצה בכלל כאילו מנסה למצות כל שנייה שהיא רואה. "זה בסדר. אנחנו בכל מקרה לא צריכות אותו חי."
ג'יימי קמה לתקוף אותה, אבל מרנה עצרה אותה. "חכי. אנחנו נעשה תאונה וקונר בכל מקרה ימות."
הגענו לאוהיו. עיניו של קונר התגלגלו בחוריהן.
"אז ככה זה נגמר? לא ציפיתי שזה יקרה." רוב נראה מיואש. כולם.
"זה לא נגמר." זה היה בפירוש הדבר שאני אזכר בו כמלך המעשים הטיפשיים, אבל בעטתי במושב הנהג. הראש של הנהגת הוטח בהגה ומשהו קפץ משם והתגלגל לידנו.
"העין!" צעקו כל השלוש.
ג'וש תפס בעין, מתעלם מה… טוב, אתם יודעים. כל הדם והמגעילות הכללית. "שחררו אותנו או שאני זורק אותה לכביש."
"לא!" הן יללו. המכונית איבדה שליטה. היה לנו מזל שהגענו לניו יורק וכל האנשים עדיין היו בתרדמת, על בטוח היינו דורסים מישהו.
"תן להן את העין!" צעקו מרנה ורוב.
"אין מצב." אמר קיירו. הוא תפס בעין וזרק אותה לרחוב דרך החלון הקדמי, שהיה פתוח.
נעצרנו בבת אחת. התנגשתי במושב שמולי ופלטתי אנקת כאב. כל השלוש יצאו מיד מהמונית וחיפשו אחר העין, שכל הזמן התגלגלה הרחק מהם.
"קיירו, אתה יודע לנהוג?" שאלה מירנדה.
הוא חייך חיוך יבש וקפץ למושב הנהג. "לא, אבל זה זמן טוב בשביל ללמוד."
"רגע!" צעקה ג'יימי. היא יצאה מהמכונית ונכנסה לבית מרקחת קרוב.
"ג'יימי!" צעקתי. "אין לנו זמן!"
אחרי דקה היא רצה בחזרה עם מה שנראה כמו מזרק מוזר.
"משאף… בשביל קונר." היא הניחה את זה בידו של אחיה והכניסה אותו לפיו.
קונר השתעל. "תודה…"
"תשמור את התודות שלך לאחר כך. עכשיו צריכים לטוס." אמר קיירו.
הבטנו החוצה. האחיות האפורות מצאו את העין ורצו לעברנו.
"אתם לא הולכים!" צעקה זאת שמצאה את העין.
"נסי אותנו."
קיירו סובב את המונית ונסענו בחזרה לדרכנו.