אין אפשרות להתחבא – מסע שתים – פרק עשרים!
אני שונא את הקלסטרופוביה שלי. וגם את מרנה, לפעמים.
למה לא שכנענו אותה לחפש יציאה אחרת? התשובה: אי אפשר לנצח בן אתנה בוויכוח. ברגע שמישהו ייעשה את זה, אני אדאג אישית שהוא יקבל פרס נובל.
אני לא זוכר מתי היתה הפעם הראשונה שרציתי לחנוק את מרנה, אבל אני זוכר טוב מאוד מתי הפכתי קלסטרופובי.
הייתי בן שבע (שלושה חודשים ועשרה ימים, אם לדייק). הכיתה שלי הלכה לטיול למוזיאון לאומנות מודרנית. היום הכי משעמם שהיה לי בחיים.
אחד הילדים אמר משהו ואני הערתי לו, אז הוא התחיל לצעוק עלי והמורה המלווה קבעה לו עונש לסוף הטיול.
אחרי הסיור במוזיאון הלכנו לגינה. הייתי צריך לשירותים אז הלכתי לשירותים ניידים, והילד ההוא הצליח לנעול את התא שלי מבחוץ.
שעה שלמה (שעם הפרעת הקשב שלי הרגישה כמו נצח וחצי) הייתי בתוך התא ההוא, ובואו נגיד שהריח היה הדבר שהכי הטריף אותי…
בסוף המדריכים הבינו שנעלמתי והוציאו אותי משם. אני כולי רעדתי והתחלתי לבכות, ולא הפסקתי לבכות עד שלקחו אותי לבית שלי.
אז מאז אני קלסטרופובי, ויודע לא להיכנס לשירותים ניידים.
בגלל המקרה הזה אני ברחתי למחנה החצויים.
ניק נעצר בבת אחת. אני כמעט התנגשתי בו.
"מה קרה עכשיו?" מרנה הביטה בשנינו.
ניק צמצם את עיניו. "אתם שומעים את זה?"
גם אני צמצמתי את עיני. עכשיו, כשהפסקנו ללכת והכול היה שקט, שמעתי נהמה קטנה, כמו של אריה או משהו כזה.
"רוצו!" מרנה אחזה בידנו וגררה אותנו בריצה. בסוף גם אנחנו התחלנו לרוץ.
"מה זה בדיוק?" צעק ניק.
סובבתי את ראשי והחזרתי מיד. "ספינקס."
"אתה יודע? העדפתי לא לדעת."
"אולי תרוצו כבר שני צבים?" מרנה פתחה פער בינינו ופנתה הצידה. ניק ואני פנינו אחריה.
הספינקס חלפה על פני שנייה אחת. הראש שלה פנה לעברי אבל הגוף שלה המשיך לרוץ. היא נעלמה.
ניק נאנח בהקלה והתיישב. "זה היה ממש קרוב הפעם."
"הפעם?" מרנה התחילה ללכת במעבר וסימנה לנו לבוא. "תיזהרו. כל המערה הזאת יכולה להתפרק בשנייה."
נאנחתי ותופפתי על מכנסי בטירוף. "תודה שהזכרת לי."
כבר אז היתה לי הרגשה משונה של דז'ה וו.
הלכנו על קצות האצבעות. בסוף ניק עצר ונשם לרווחה. "נראה לי שהכול ב – "
ורק אז הבנתי מה קורה: החלום של ניק מתגשם.
לפני שהוא הספיק לגמור, קול פיצוץ נוראי נשמע, והמערה קרסה.
תגובות (18)
תמשיכי!!! (נ.ב. בית האדס יוצא עוד 6 ימים?!?! יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)
אני לא בטוחה… אל תסמכי עלי. אסור לסמוך על אף אחד (עכשיו עברתי ל39 רמזים…)
39 רמזים זו הסדרה הכי טובה (עם פרסי ג'קסון, כמובן. זו במקום השני). קראתי אתכל הספרים שלה!!!!!!! :)
אני מעלה עכשיו פרק ובתנאי שאת מעלה עוד פרק
גם את קהילים נגד ווספרים? (דרך אגב, את יודעת שבארצות הברית יש כבר סדרה 3 ל39 רמזים? היא כבר בספר השני שלה)
ואני מחשיבה את פרסי וגיבורי האולימפוס ביחד, עם משפחת קיין ו39 רמזים. כולם אדירים באותה מידה (גם אם אני זוכרת רק קטע אחד מהפירמידה האדומה)
היי, אבל העליתי גם אתמול. אתה לא..
כן קראתי גם את קהילים נגד וספרים (אני מחכה לספר הבא: אסור לסמוך על אף אחד (trust no one).) בינתיים בסדרה הזו קראתי את כל הספרים בעברית (15 ספרים)…
אני יודעת שיש סדרת המשך (יש גם אתר כזה של 39 רמזים). חבל שזה רק באנגלית…
מתרגמים, לעבודה!
גגם קראתי את משפחת קיין….. בקיצר, ריק ריירדן הוא הכי טוב! :)
כן! חבל שהוא לא כתב עוד ספרים של 39 רמזים, אבל אז היינו צריכים לחכות יותר זמן לבית האדס ואות אתנה.
ממש חבל…… לפחות הוא ממשיך לכתוב (אד, תודה על הקישור לפרק הראשון של בית האדס!)
אין בעד מה! אני כבר קראתי אותו לפני הרבה זמן… מישהו תרגם לפני חודש את הפרק הראשון…
אני גרועה בלמצוא דברים כאלה… (אני כבר שבועיים מתלבטת על תמונה בפרופיל, אז בסוף אני לא שמה…).
אני גרועה בלמצוא דברים כאלה… (אני כבר שבועיים מתלבטת על תמונה בפרופיל, אז בסוף אני לא שמה…).
למה? תשימי משהו שאת אוהבת. לי יש תיקיה שלמה רק עם תמונות של גיבורי האולימפוס.. אני מחליפה כל תמונה בשומר מסך.
יש אתר של ציורים שאני ממש אוהבת (פעם שהייתי חולה אפילו ציירתי תמונות…. כן, ככה גיליתי כמה נורא אני מציירת… אז הצמדתי את הנייר למסך בעדינות ושרטטתי..) אבל האתר לא מקבל את התמונות כי הם גדולות מידי
כן… אני יודעת… יש תמונה של ניקו שאני הרבה זמן רוצה לשים אבל היא לא בגודל המתאים.
העלתי פרק אם ראית
זה ממש מעצבן שזה ככה…..
מה מעצבן?