אולימפוס – הבן של זאוס – פרק 6

"חצאי אלים אחרים? אתה בטוח?" שאל אותי דיימון בפעם האלף.
"כן! עכשיו אני יכול לחזור לשיעור?" שאלתי. השעה 11 וחצי בבוקר. אחרי שהגעתי עם סת דיימון ואני לקחנו אותו למרפאה ואז סיפרתי לדיימון את כל מה שראיתי. הוא סיפר את זה לקייט ושלח אותי לישון, מהבוקר הוא וקייט מתחקרים אותי לסירוגין לגבי מה שראיתי.
"רגע! אחד בן הפייסטוס והשני..?" שאל.
"אני לא יודע. לא ראיתי" אמרתי.
"אתה בטוח שהם הרגו את ליסה אריק ואלכס?" שאל.
"כן, הם דיברו בינם לבין עצמם על מי היה הקורבן הכי טוב או משהו כזה" אמרתי.
"טוב.. תחזור לשיעור" אמר דיימון ואני נאנחתי בהקלה והלכתי לכיתה. נכנסתי פנימה והתיישבתי חזרה ליד סאם.
"שוב?" שאלה אותי בלחש.
"כן" עניתי. בבוקר סיפרתי לה לליאה ולשון מה קרה והם יודעים שדיימון וקייט מתחקרים אותי כל הזמן.
"זה בטח ממש מעצבן" אמרה.
"אין לך מושג עד כמה" עניתי. המורה קראה לנו להיות בשקט.

"כולם כל הזמן מדברים על מה שעשית" שון השיג אותי כשהלכתי לכיוון החדרים.

"בדיוק מה שאני צריך. עוד תשומת לב" אמרתי.
"כל הבנות אצלנו חושבות שזה ממש 'אבירי ואצילי' או משהו כזה. נראה לי הן נדלקות עליך עוד יותר" אמר.
"שון, הייתי יכול לחיות עוד שנים ארוכות בלי המידע הזה" אמרתי ושון צחק.
"זה לא היה בצחוק" אמרתי.
בכל מקרה… מה שלום סת? הוא בסדר?" שאל שון.
"לא, הוא סתם נהנה להיות עם יד שבורה ומלא חתכים בפרצוף, הוא ממש מקפץ מאושר" אמרתי.
"טוב, לפחות אתה בסדר" מילמל.
"מה אתה רומז?" שאלתי בחשדנות.
"שאתה ציני מידי לעולם הזה" אמר. לשון יש נטייה להגיד את האמת בפרצוף, זה יכול להיות מאוד שימושי אבל רוב הזמן זה סתם מעצבן.
"תודה רבה!" אמרתי בציניות.
"רואה?" אמר שון והתפוצץ מצחוק.
"ועל זה נאמר לדפוק את הראש בקיר.." מילמלתי והלכתי למרפאה. כשהגעתי האחות לא הייתה שם אז ישר נכנסתי לחדר של סת.
"היי קטנצ'יק, איך אתה מרגיש?" שאלתי והתיישבתי על קצה המיטה שלו.
"אני בסדר" ענה. בחנתי בעיני את הגבס שעל היד שלו ומיליון הפלסטרים והתחבושות שהיו לו על שאר הגוף.
"אם אני אראה אותם עוד פעם אני אפוצץ אותם" אמרתי וסת צחק. אחר כך הוא הרצין ונראה שיש משהו שהוא רוצה לספר.
"סת.. יש משהו שאתה רוצה לספר לי?" שאלתי. סת בלע רוק והביט בי.
"יש משהו.." התחיל.
"מה קרה? אם מישהו פגע.. טוב, אם עוד מישהו פגע בך אני לא יודע מה אני אעשה לו" אמרתי וסת חייך חיוך קטן.
"לא.. זה לא זה" אמר.
"אז מה זה?" שאלתי.
"ה.. נערים האלה… הם הרגו את ליסה, אריק ואלכס נכון?" שאל.
"כן" אמרתי.
"הם אמרו משהו.. לגבי הפנימייה" אמר.
"משהו טוב?" ניסיתי להיות אופטימי למרות שידעתי שזה הולך להיות גרוע.
"ממש לא" אמר. הסתכלתי עליו חיכיתי שהוא ימשיך.
"הם אמרו שחוץ מהפנימייה הזאת יש עוד פנימיות" אמר סת.
"כן. אבל אתה כבר יודע את זה" אמרתי. תוהה לאן זה מוביל.
"הם אמרו שבכל ארץ בעולם יש פנימייה אחת. אם זו ארץ ממש גדולה אז שתיים. והם אמרו שפה זאת הפנימייה הכי גדולה" אמר.
"ו..?" שאלתי. אני מודה שהתחלתי להיכנס קצת ללחץ.
"ו… והם אמרו שצריך לחסל את כל התלמידים מכל הפנימיות ולהשמיד אותם" אמר. הרגשתי איך הפה שלי נפער.
"ל..למה זה מפריע לך?" קצת גימגמתי.
"הם אמרו שהם מתחילים את החיסול פה. בפנימייה שלנו" אמר סת.
"מה?!" כמעט צעקתי מרוב הלם. סת סימן לי להיות בשקט.
"כן… הם מתכוונים להרוג את כל התלמידים בפנימייה" אמר סת.
"ומה לגבי קייט ודיימון? ושאר המורים והמדריכים?" שאלתי.
"לפי מה שהבנתי או שהם ייקחו אותם לאנשהוא או שהם יהרגו גם אותם" אמר סת.
"אנחנו חייבים להגיד להם" אמרתי.
"צריך להגיד לכל התלמידים" אמר סת.
"אני אבקש מדיימון וקייט לעשות הערב אסיפת בוגרים" אמרתי.
"בהצלחה! תגיד לה מה החליטו בסוף" אמר סת ואני נפרדתי ממנו ויצאתי. התחלתי ללכת לכיוון החדר של קייט ואז ראיתי את סאם.
"איפה היית?" שאלה אותי.
"ביקרתי את סת" אמרתי.
"איך הוא?" שאלה.
"בסדר. אבל הוא סיפר לי משהו.." אמרתי וסיפרתי לה הכול. היא נכנסה להלם.
"מה? איך?… זה לא הגיוני" אמרה.
"אין לי מושג. אני הולך לבקש מדיימון וקייט אסיפת בוגרים היום" אמרתי.
"לך לקייט. אני אלך לדיימון. ניפגש בארוחת ערב" אמרה ורצה לחדר של דיימון. הלכתי לחדר של קייט ונכנסתי בלי לדפוק.
"אתה יודע, אני קצת שונאת שנכנסים לחדר שלי בלי לדפוק" אמרה קייט.
"אני יודע, אבל זה חשוב" סיפרתי לה את כל מה שסת סיפר לי. היא קימטה את המצח בדאגה.
"טוב.. זה באמת מצריך אסיפת בוגרים. אני אודיע על זה היום בארוחת ערב. תודה לוגן" היא אמרה וחזרה לעניינה. יצאתי מהחדר ופגשתי בחוץ כמה ילדות בנות 12, הן צרחו כשראו אותי והתחילו לצחקק. גילגלתי עיניים ויצאתי לחצר. עברתי ליד השער וראיתי בחוץ משהו. לא משהו, מישהו.
את שני הנערים שניסו להרוג את סת.