אולימפוס – הבן של זאוס – פרק 5

"סת הות'ורן. בן זאוס" אמרה קייט ואני הרגשתי איך כל הצבע יורד לי מהפנים. כולם הסתכלו עלי לראות איך אני מגיב אז פשוט ישבתי בשקט בלי לעשות כלום.
"אם מישהו יודע משהו על ההיעלמות שלו בבקשה שיגיד לי" אמרה קייט ויצאה מהחדר. כולם חזרו לאכול ולדבר אבל אני רק שיחקתי עם האוכל.
"לוגן אתה בסדר?" שאלה אותי סאם.
"אני שונא את השאלה הזאת" עניתי לה. היא צחקה קצת וחזרה להיות רצינית.
"ימצאו אותו. הוא לא ימות" אמרה. משכתי בכתפי וקמתי, כשכולם מסתכלים עלי, ויצאתי החוצה. הלכתי ישר לחדר של דיימון, כשהגעתי לשם דיימון בדיוק פתח את הדלת, כאילו ידע שאני אבוא.
"לוגן… תיכנס" אמר ונכנסתי פנימה. התיישבתי על הכיסא ודיימון נעמד מולי.
"זה על סת" אמר, לא שאל.
"כן.. חייבים למצוא אותו" אמרתי.
"אני יודע.. אבל אנחנו לא יודעים מה עוד אפשר לעשות. ניסינו הכל כשאריק נעלם" אמר דיימון.
"חייב להיות איזשהוא פתרון! אי אפשר להניח לילד קטן בן 10 למות ככה!" אמרתי.
"לוגן באמת שאני לא יודע מה לעשות" אמר דיימון.
"לא חשוב" מלמלתי ויצאתי החוצה.
"לילה טוב" אמר אבל אני כבר יצאתי. התחלתי ללכת במסדרון לכיוון החדר שלי. דיימון טועה. יש משהו שאנחנו יכולים לעשות. אני מוכן להתערב שהוא חיפש אותם בעזרת כוחות מיוחדים וכאלה, אבל כנראה הוא שכח את השיטה הקלאסית – לחפש פיזית. וזה מה שאני הולך לעשות. כשהגעתי לקומה שלי התלבטתי קצת. לא ידעתי אם לקרוא לסאם או לא. בסוף החלטתי ללכת לבד. יצאתי בשקט מהבניין והתקרבתי לשער. לא היה שם אף אחד, יצאתי במהירות ורצתי וכיוון הכביש- שם אין סיכוי שדיימון, קייט או כל תלמיד אחר יראה אותי. עכשיו נתקעתי בבעיה. לאן אני ללכת?!?! אולי כדאי שאני אבקש מאב-זאוס (האלים הרבה יותר נחמדים מאיך שמתארים אותם בדרך כלל..)
"אממ אבא? אתה יכול בבקשה לעזור לי למצוא את סת? אל תשכח שהוא גם הבן שלך" אמרתי. אחרי כמה שניות ראיתי פרק פוגע במקום מסוים. עשן התחיל לעלות מהמקום ההוא ותיארתי לעצמי שזה סימן מאבא שלי.
"תודה" אמרתי והתחלתי לרוץ. המקום היה רחוק מידי אז חיפשתי כלי רכב. מצאתי אופנוע ישן ועליתי עליו ( אני בן 16, יש לי רישיון על אופנוע). ניצלתי את העובדה שברקים הם כמו חשמל והעברתי זרם חשמלי במנוע והאופנוע עבד. עליתי עליו והתחלתי לנסוע. אחרי רבע שעה הגעתי למקום. כיבית את האופנוע והתקרבתי בשקט. זה היה רחוב נטוש. מאחורי כמה ארגזים ראיתי שני ילדים מגודלים יושבים ליד מדורה שהעלתה הרבה עשן – עשן מהברק ולידם שכב ילד קטן על הרצפה.
סת.
התקרבתי קצת כדי לשמוע יותר טוב מה הם אומרים.
"-לפחות הברק הזה הגדיל לנו את המדורה" אמר אחד מהם.
"נראה לך זה הקטן זימן אותו?" שאל השני.
"אין סיכוי. הוא בן זאוס אבל הוא קטן מידי וחלש מידי" אמר הראשון. מי אלה? לא היה לי מושג, אבל דבר אחד בטוח- הם יודעים על החצאי אלים.
"אתה לא חושב שיש עוד אחד?" שאל השני.
"לא, בני זאוס הם נדירים. כמו פוסידון והאדס. אני בטוח שהוא היחיד באזור" אמר הראשון. הם צלו משהו על המדורה. התקרבתי אליהם עוד קצת ויכולתי להריח בשר צלוי.
"מה עדיף? בן הפייסטוס בן 18, בת אפולו בת 15, בן אתנה בן 16 או בן זאוס בן 10?" שאל השני לפתע.
"לא יודע, אבל כל עוד הם לא משלנו עדיף אותם מתים" אמר הראשון ושניהם צחקו צחוק דבילי. טוב, נראה לי שגיליתי מי רצח את אריק ליסה ואלכס. אבל מי הם?
"אולי נהרוג אותו כבר?" שאל השני. רק לפי החמש דקות שיחה האלה הבנתי שהוא האידיוט החופר.
"לא! נחכה קצת אולי יבואו עוד להציל אותו" אמר הראשון. לידי על הרצפה מצאתי נבוט גדול. הרמתי אותו והתקרבתי אליהם. נעמדתי ממש מאחורי האידיוט והכנסתי לו מכה ענקית בראש. הוא נפל על הרצפה חסר הכרה.
"מה לעזא-?" התחיל הראשון והסתובב אלי. על הפנים שלו היו הרבה צלקות והוא נראה קצת בשוק מזה שהעזתי להרביץ לחבר שלו.
"היי" אמרתי והנפתי את הנבוט כדי להרביץ לו אבל הוא הניף את היד והנבוט עלה באש. שמטתי אותו על הרצפה. רק בני הפייסטוס מסוגלים ליצור אש.
"מי אתה?" שאלתי אותו. הוא צחק.
"אני? אני בדיוק כמוך! רק טיפה יותר טוב" אמר והדליק אש על הידיים שלו. הוא זרק את האש (אפשר לעשות את זה בכלל?) עלי אבל ברחתי הצידה בזמן והאש פגעה בקיר ונכבתה.
"בן הפייסטוס?" שאלתי. הוא הביט בי וראיתי את העיניים שלו, בצבע חום שנראה שיש בפנים להבה- העיניים של בני הפייסטוס.
"ניחוש מוצלח" אמר וניסה לזרוק עלי עוד אש. שוב הצלחתי לברוח.
"ואתה? בן אפולו? אתנה?" שאל.
"ניחוש לא מוצלח" עניתי והנחתי את היד שלי עליו. העברתי אליו זרם חשמלי ממש חזק והוא נפל על הרצפה ונראה לי שהשיער שלו קצת נשרף.
"נראה לי זה עונה לך על השאלה" אמרתי ורצתי את סת ששכב על הרצפה לידנו. הוא היה חבול ופצוע ובקושי נשם. הרמתי אותו בעדינות ורצתי איתו לאופנוע. הפעלתי אותו והתיישבתי כשסת על הברכיים שלי. נסעתי חזרה לפנימייה מנסה לשמור על איזון כדי שסת לא ייפול לי. כשהגעתי כיביתי את האופנוע והרמתי את סת. רצתי איתו לתוך הפנימייה ישר לתוך החדר של דיימון. בתוך ה'משרד' שלו הייתה דלת שהובילה לחדר שינה. התקרבתי אליה ודפקתי. חיכיתי קצת ואז דיימון פתח את הדלת ונראה מסטול לגמרי. ברגע שראה אותי עם סת הוא ניער את הראש ונראה שהתעורר.
"לוגן.. מצאת את סת! מה קורה כאן?" שאל.
"אני חושב.. אני חושב שגיליתי מי הורג את התלמידים מהפנימייה" עניתי.