אולימפוס – הבן של זאוס – פרק 3

עבר שבוע מאז שאריק נעלם ואף אחד עדיין לא יודע מה קרה לו. הלימודים בפנימייה המשיכו כרגיל אבל כולם יכלו להרגיש את המתח שמאחורי ההיעלמות שלו. ילדי הפייסטוס היו שקטים מתמיד ואף אחד לא ממש חייך או עשה שטויות כמו בדרך כלל. כשעבר שבוע מאז שאריק נעלם קייט נכנסה לאולם בארוחת ערב.
"יש לי שתי הודעות" אמרה וכולם השתתקו.
"ההודעה הראשונה – מצאו את אריק" אמרה קייט וכולם התחילו לדבר ולצעוק בבאת אחת. חלק הסתכלו לכיוון הדלתות אולי הוא ייכנס. קייט הרימה יד וכולם השתתקו.
"מצאו את אריק. הוא מת" אמרה קייט. דממה התפשטה באולם. המוות של אריק זאת מכה קשה לפנימייה. כולם ישבו בשקט עד שתלמידה אחת קמה.
"מה ההודעה השנייה?" צעקה.
"ההודעה השנייה – עוד תלמידה נעדרת. בת אפולו, ליסה מונטגומרי" אמרה קייט. כולם נאנחו בעצב. שני תלמידים נעדרו בהפרש של שבוע. קייט שלחה אותנו למיטות. לא נראה לי שלמישהו היה חשק לאכול אחרי זה. אני וסת הלכנו לחדר ועלינו למיטות.
"אני ממש מצטער בקשר לאריק. סאם אמרה לי שהוא היה חשוב לך" אמר סת. חייכתי אליו.
"זה בסדר. עכשיו אתה חשוב לי, בוא נלך לישון" אמרתי לו. סת חייך מרוב אושר כשאמרתי לו שהוא חשוב לי, ולא שיקרתי. באמת אכפת לי מהילד הזה.
"לילה טוב קטנצ'יק" אמרתי.
"לילה טוב" אמר סת ותוך כמה שניות נרדם. אחרי כמה זמן נרדמתי גם אני.

-כעבור יומיים-
סת ואני נכנסו לחדר האוכל והתיישבנו ליד סאם, ליאה ושון.
"יש חדשות בנוגע לליסה?" שאלתי. הם הנידו בראשם לשלילה.
"בחיי שזה מלחיץ. שני תלמידים. אחד מת השנייה נעדרת בהפרש של שבוע" אמר שון ונגס ביס גדול מהלחמנייה שלו.
"נראה לכם שזה סתם צירוף מקרים?" שאל סת.
"אני חושב שלא. לדעתי מישהו אחראי לכל זה" אמר שון.
"אתה לא מגזים? רוב הסיכויים שזה צירוף מקרים" אמרה סאם.
"בואו נחליף נושא" אמרתי והטיתי את ראשי בעדינות לעבר סת. הם קלטו את הרמז והחליפו נושא.
"מה יש לכם היום? לנו יש עיוני" אמרה ליאה.
"לנו שוב יש מעשי. הם הגדילו לנו ל-4 ימים בשבוע מעשי" אמרתי.
"כן? כיף לכם. כנראה זה כי אתם גדולים יותר" אמר שון.
,יכול להיות. מה יש לך היום?" אמרתי ופניתי אל סת.
"יש לי מעשי, אבל אצלנו קוראים לזה הלימוד הבסיסי כי אנחנו לא ממש עושים משהו" אמר סת. סת הוא תלמיד ממש טוב. בשבוע וקצת שהוא פה הוא קלט הכל ממש מהר ויש לו די הרבה חברים, אבל בכל זאת הוא מעדיף להיות איתנו. לא שאני מתלונן.
"מעשי זה הכי כיף. טוב השיעור עומד להתחיל. נדבר" אמרו ליאה ושון והלכו לכיתה. סאם, סת ואני יצאנו החוצה. סת רץ לקבוצת גיל 10 ואני וסאם פנינו ל-16.
"כל הקבוצה פה? יופי. היום נתאמן על- אוה, שלום דיימון" אמר המדריך ודיימון הגיע.
"לצערי כל הלימודים היום מתבטלים" אמר דיימון בעצב.
"למה?" שאלו כולם.
"ליסה מונטגומרי…" התחיל דיימון.
"אבל היא לא מהקבוצה שלנו! היא בקבוצת גיל 15" קטעה אותו רוז, ואל תתנו לשם שלה להטעות אתכם כי היא בת ארס, מהחזקות יותר.
"אני יודע. אבל מצאו אותה אתמול בערב מתה. כל הלימודים מתבטלים" אמר דיימון. כולם שתקו. אפילו רוז. דיימון נאנח והלך לקבוצה לידינו, קבוצת גיל 14.
"טוב, תחזרו לחדרים" אמר המדריך וכל אחד הלך לחדר שלו.
"זה מטורף! אתה עדיין חושב שזה צירוף מקרים?" שאלה אותי סאם.
"עכשיו אני כבר לא כל כך בטוח" אמרתי.
"מסכן סת. הוא רק הגיע לפנימייה וכבר כל הדברים המוזרים קורים" אמרה סאם.
"אני מקווה שהוא לא הולך להתחרפן לי" אמרתי וסאם נתנה לי צביטה בכתף.
"מה??" שאלתי אבל היא רק גלגלה עיניים. עלינו לחדרים אבל כשבאתי להיכנס לקומה שלי סאם תפסה לי בשרוול ומשכה אותי איתה למעלה.
"סאם? החדר שלי בקומה הראשונה" אמרתי.
"אני יודעת. אני רוצה לבדוק מה קורה עם ליאה ושון" אמרה סאם.
"אוקי. ולמה את רוצה לבדוק מה קורה עם ליאה ושון?" שאלתי.
"אלוקים לוגן לפעמים אתה כזה אידיוט! ליסה מונטגומרי היא בת 15. היא מהקבוצת גיל של ליאה ושון" אמרה סאם.
"אהה נכון" אמרתי. עלינו לקומה השלישית- הקומה שמוקדשת להאדס. הקירות היו צבועים בצבע שחור ואדום עם ציורים של גולגולות ושלדים. הלכנו אל הדלת הראשונה וסאם דפקה עליה.
"מה?" נשמע הקול של שון מבפנים. סאם פתחה את הדלת ונכנסנו.
"היי, רק רציתי לראות מה איתכם" אמרה סאם כשנכנסנו. ליאה ישבה על המיטה ובהתה ברגליים שלה ושון התנדנד על הכיסא.
"אנחנו מצוין. מדלגים מרוב אושר" אמר שון ועשה פרצוף. סאם גילגלה עיניים.
"תיארתי לעצמי" אמרה סאם. היא ניגשה לליאה שישבה על המיטה ואני ניגשתי לשון.
"הכרת אותה בכלל?" שאלתי.
"כן, היא תמיד הייתה נותנת לי להעתיק…" אמר שון ואני צחקתי.
"יופי! למה שלא תלכו לאנשהוא?" אמרה סאם. משכתי בכתפיי ואני ושון יצאנו מהחדר.
"תגיד מה השעה?" שאלתי והוא העיף מבט בשעון שלו.
"עוד רבע שעה ארוחת ערב. שנקרא לבנות?" שאל ונכנסנו חזרה פנימה.
"לא הלכתם?" שאלה סאם.
"הלכנו וחזרנו. יש ארוחת ערב בואו" אמרתי ויצאנו החוצה שוב כשליאה וסאם מאחורינו. הגענו לחדר אוכל והתיישבנו בשולחן הקבוע שלנו. סת כבר ישב שם.
"מה קורה קטנצ'יק?" שאלתי אותו כשהתיישבנו.
"הכל בסדר" ענה. התחלנו לאכול ובערך באמצע הארוחה דיימון נכנס לחדר אוכל, שוב.
"נראה לי זה כבר הפך לשגרה" מלמלתי.
"אני רוצה להודיע הודעה. היום בערב אסיפת בוגרים" אמר דיימון.
"למה?" שאל תלמיד אחד.
"לפני חצי שעה מצאו את הגופה של אלכס בראון מחוץ לשער בית הספר" אמר דיימון בעצב.
"מה? הוא מת? אבל רק היום ראינו אותו איתנו בשיעור!" צעקו כמה ילדים.
"אני יודע. לכן היום הערב- אסיפת בוגרים"