אולימפוס – הבן של זאוס – פרק 10

כולנו ראינו את הסכין שתקועה ללורן בגב.
"כולם להישאר פה ולא ללכת לשום מקום!!" צעקה קייט ודיימון והיא רצו החוצה. כולנו ישבנו קפואים בחד האוכל ובהינו בגופה של לורן. שמענו צעקות של קייט ושל עוד כמה אנשים. ואז שמענו צרחה חזקה ואחריה דממה. חיכינו עוד כמה דקות ואז קייט נכנסה.
"כולם ללכת לחדרים" אמרה וכולם יצאו במהירות.
״מה אתה חושב שקרה שם?״ שאל אותי סת.
״אני מניח שהם ראו שם את הנערים האלה וצרחו עליהם״ אמרתי. סת קצת נרגע אבל אני הרגשתי שמשהו חמור הרבה יותר קרה.

למחרת בארוחת הבוקר קייט נכנסה.
״מהיום יש שינוי בנוהל של הפנימייה״ אמרה. כולם הפסיקו לדבר ולאכול.
״מהיום אסור להתקרב לשער בית הספר. לא לבד ולא בקבוצות. רק עם מדריך או מישהו מבוגר״ אמרה קייט. היא בחנה את כולנו והמשיכה
״מהיום אין יותר לימודים עיוניים. רק מעשיים״ אמרה. נשמעו כמה מלמולים של שמחה אבל הם הפסיקו אחרי כמה שניות.
״ודבר אחרון. מהיום חובה על כל התלמידים להשתתף פעמיים בשבוע בקורס הגנה עצמית ורפואה״ אמרה. כמה תלמידים נאנחו אבל כולם ידעו שבמצב הנוכחי זה עדיף.
״מה קרה אתמול? איפה דיימון?״ שאל תלמיד אחד.
"הנערים הרגו את לורן וכשאני ודיימון התעמתנו איתם הם פצעו אותו. פציעה קטנה, הוא יהיה בסדר״ אמרה
״מה?!?!״ צעקו כמעט כל התלמידים.
"כן, לצערי. אבל אנחנו לא יכולים לתת לזה להפריע לנו כרגע. הוא יהיה בסדר" אמרה ויצאה. כולם סיימו את הארוחה שלהם ויצאו החוצה. סאם ואני הלכנו לקבוצת גיל 16.
״עד היום למדנו בעיקר במלחמה במפלצות. היום נתרגל התקפה על אנשים״ התחיל המדריך. הוא הציג לנו שני מדריכים אחרים שהדגימו לנו את התרגילים שהמדריך הסביר ואז התחלקנו לזוגות ותרגלנו לבד. אני וסאם –איך לא- היינו זוג.
״אתה צריך להחזיק את החרב יותר גבוה" אמרה לי סאם. הרמתי את החרב וזה באמת היה יותר נוח.
״תודה. את צריכה פחות לנופף בחרב ויותר להכות בה״ אמרתי. היא ניסתה את מה שהצעתי לה ״תודה״ אמרה. תרגלנו עוד כמה מהלכים ואז המדריך שיחרר אותנו.
"יש עוד שלוש שעות עד ארוחת ערב. רוצה ללכת לאגם?" סאם שאלה אותי.
"אוקי. אבל אנחנו צריכים בגדי ים" אמרתי. עלינו לחדרים ולקחנו את הבגדי ים. אחר כך הלכנו אל 'האגם השלישי'.
"לקפוץ או להיכנס בהדרגה?" שאלה סאם. לקחתי כמה צעדים אחורה.
"לקפווווווווווץ!!!" צעקתי תוך כדי שאני רץ לאגם ועושה סלטה לתוכו. סאם צחקה וקפצה אחרי.
"המים קרים" אמרתי.
"כן קצת. אגב, הקוביות שלך השתדרגו" אמרה. הסתכלתי על עצמי. עד לא מזמן בקושי ראו את הריבועים בבטן שלי והיום הם די בולטים.
"תודה" אמרתי.שחינו קצת ועשינו שטויות. לפתע שמענו קול מאחורי העצים. הפסקנו להשפריץ אחד על השני מים ופשוט עמדנו בשקט והקשבנו. שמענו קולות מוזרים כאילו מישהו מרביץ למישהו אחר ואז שמענו דיבורים.
"תסתום! הם ישמעו אותנו!" אמר קול אחד.
"הם לא!" אמר קול אחר. אני מודה שהתחלתי קצת לפחד (סתמו).
"אז על כמה התערבנו בסוף?" שאל הקול הראשון.
"עשרים" אמר הקול השני. הרגשתי את סאם רועדת לידי.
"אני אומרת לך! הם לא יתנשקו!" אמר הקול הראשון.
"ברוור שכן!" אמר הקול השני. עד כמה שזה נשמע מוזר נרגעתי. הבטתי בסאם והיא חייכה אלי.
"ליאה ושון" אמרנו בלי קול. ליאה ושון המשיכו להתווכח וסאם ואני החלטנו לעבוד עליהם. יצאנו מהמים בשקט והתחלנו להקיף את העצים שמסביב לאגם. ראינו אותם מתכופפים מאחורי שיח ממש קרוב לאגם.
"אני לא רואה אותם" אמר שון.
"אם לא היית עסוק בלהתווכח לא היינו מאבדים אותם! אולי הם מתחת למים" אמרה ליאה. סאם ואני התקרבנו אליהם בשקט.
"אז נחכה עד שהם יעלו חזרה" אמר שון. סאם ואני כבר היינו ממש מאחוריהם. הבטתי בסאם והנהנתי.
"אההההההההההההה" צרחנו והעפנו אותם לתוך האגם. הם צרחו מקור והפתעה וסאם ואני התפוצצנו מצחוק.
"יופי שון! אם לא היית עסוק בלהתווכח היינו רואים אותם!" אמרה ליאה. היא ושון התחילו ללכת מכות בתוך האגם וסאם ואני נקרענו מצחוק. בסוף קפצנו לאגם ביחד איתם והשתוללנו עד שסאם שמה לב שעוד רבע שעה ארוחת ערב אז מהר יצאנו החוצה ורצנו לחדרים. התארגנו במהירות וירדנו לחדר האוכל, שם ראינו את סת.
"היי סת! מה למדת היום?" שאלתי כשהתיישבנו לידו.
"למדנו להחזיק חרב ולעשות כמה תנועות בסיסיות" אמר סת.
"ווואוו!! המצב ממש חמור!" אמר שון וליאה החטיפה לו.
"מה עשיתי?" שאל.
"אתה מלחיץ את סת!" אמרה ליאה.
"טוב! סליחה סת, זה היה בצחוק" אמר שון ולאיה (שוב) החטיפה לו.
"מה עשיתי עכשיו?" שאל.
"כלום. זה סתם כיף להחטיף לך" אמרה ליאה. סת, סאם ואני צחקנו.
"זה לא מצחיק" אמר שון ואנחנו צחקנו עוד יותר.
"עכשיו בואו נהיה רציניים רגע. למה מלמדים ילדים בני עשר להשתמש בחרב?" שאלה סאם.
"אין לי מושג. אולי קייט ודיימון חושבים שיש סכנה" אמרתי.
"סכנה שתפרוץ מלחמה" אמר סת.
"טוב, כן" אמרתי. לפתע קייט נכנסה לחדר אוכל.
"אסיפת בוגרים דחופה היום! אחרי ארוחת הערב כולם באולם כנסים!" אמרה.