אולימפוס || ~ הבת של פוסידון ~ פרק 8

"זאת הבת של האדס! תהרגו אותה ראשונה ואז את כל השאר!" צעק סטראק. לוגן זז קדימה והסתיר את ליאה מאחורי הגב שלו. התלמידים של סטראק התקרבו אלינו אבל כל התלמידים שלנו התחילו להילחם בהם. מישהו (כנראה בן/בת אתנה) מילא גיגית מים ענקית ושם אותה בחוץ. השתמשתי במים ונלחמתי כאילו החיים שלי תלויים בזה. לוגן, שון, ג'ולי ואני הקפנו את ליאה מכל הכיוונים כך שאף אחד לא יכל להתקרב אליה. ליאה זימנה כמה שלדים-לוחמים (חה-חה) שיעזרו לנו. קייט התקרבה אלינו.
"מצטערת שלא גילית לכם" אמרה והפילה שני חצאי אלים יוונים.
"זה לא משנה. זה לא מפריע לנו" אמרתי. המשכנו להילחם. לפתע שמתי לב שקייט זוהרת באור אדום ובעצם שהאור הזה מקיף את כולנו. הבטתי בה בשאלה.
"חלק מהכוחות שלי כבת ארס… אבל זה ממש קשה. מלמדים את זה בעיקר בקבוצות גיל 18" הסבירה. הנהנתי והמשכנו להילחם. ראיתי שהכוחות של קייט קצת מלחיצים את היוונים אבל הם בכל זאת המשיכו להילחם. קרציות.
"תגידי ליאה, אם אנחנו כבר פה ואת לא כל כך עסוקה. מה זאת נבואה הזאת שאת ולוגן דיברתם עליה? משהו על דיימון?" שאל שון. אם לא הייתי עסוקה בלהילחם ביוונים הייתי מחטיפה לו (מזל שיש את ליאה שעשתה את זה במקומי)
"אתה ציטטת לשיחה שלנו?!" שאלה.
"גם סאם" אמר. עכשיו החטפתי לו. ליאה הביטה בי.
"למה צוטטתם לשיחה שלנו?!" היא כמעט צעקה.
"כן, למה צוטטתם לשיחה שלנו?" שאל לוגן.
"מאיפה אתם יודעים על נבואה עם דיימון?" שאלה קייט.
"טוווב אולי במקום לשאול שאלות מפגרות תעזרו" אמרתי.
"רעיון טוב" אמר שון. המשכנו להילחם עד ששמעתי את ליאה צועקת. לרגע חשבתי שהיא נפגעה או משהו אבל אז ראיתי שלא היא.
לוגן תפס את הבטן שלו ונפל על הברכיים. הוא הסתכל על חצי אל יווני שהחזיק בידו סכין נוצצת מדם. ברק פגע בו. לוגן נפל על הרצפה. ליאה הביטה בכולם במבט רצחני והתחילה להילחם כמו שמעולם לא ראיתי אותה. היא הקיפה את עצמה בצבא של שלדים ונלחמה כאילו אין מחר. הייתי שמה לב יותר אבל הייתי בדיוק כמוה (רק בלי השלדים). בעצם, כולם נלחמו כמו משוגעים. יכולתי לראות גם המון ברקים. זאוס כנראה ממש התעצבן כשפגעו בלוגן אם הוא עוזר לנו ככה. בינתיים הגיעו שני בני אפולו ולקחו את לוגן משם כשהם ממלמלים כל מיני דברים. סטראק הופיע מולנו והתחיל להילחם בקייט.
"התלמידים שלך לא יודעים כלום הא?" שאל.
"חבר, אתה חופר" מילמל שון.
"לא עברנו את זה כבר עם ה'אני בת ארס ואתה חצי אח שלי'??" שלה קייט בעצבנות.
"לא" ענה לה סטראק.
"מתי תבין שזה לא עינייך מה התלמידים שלי יודעים או לא יודעי? וזה אפילו לא קשור אלי. זה קשור לדיימון" אמרה קייט. נזכרתי במה שליאה ולוגן דיברו היום. משהו עם נבואה… ודיימון.
"קייט, על מה הוא מדבר? אני יודעת שהוא סיפר את זה לליאה ולוגן" לחשתי לה. קייט העיפה מבט בליאה שנלחמה ואז בדיימון שנלחם בצד השני של החצר (בלשון המעטה).
"תפסיק. להתערב. בעיניים. שלי" אמרה קייט.
"נבואה היא לא עניין פרטי שלך, גם אם מדובר בב-" סטראק היה ממשיך את המשפט אבל קייט הכניסה לו כזה אגרוף לפה שיש לי הרגשה שנשברו לו לפחות שלוש שיניים.
"זה ועוד איך העניין שלי! עכשיו תעזוב את הפנימייה שלי, תלך מפה! תלך ואל תחזור לעולם!" צעקה קייט, לא סתם צעקה, היא צעקה והיא נדמה לי ששמעתי חלון נסדק. סטראק צחק וברח. פחדן. קייט הסתובבה אלינו.
"אני מצטערת.. על הכול" אמרה.
"קייט, אין לך על מה להצטער" אמרתי.
"ברור שיש לי. אני מתנצלת שלא סיפרתי לכם, שהסתרתי מכם דברים" אמרה.
"קייט, באמת שזה לא נורא" אמרה ליאה. קייט הרימה את ידה.
"אני לא רוצה לדבר על זה, בבקשה. בואו ניכנס לראות מה עם לוגן" אמרה. הלכנו אחריה לבניין. פה ושם עוד היו קבוצות שנלחמו אז עצרנו לעזור להם. בסוף הגענו לבניין ונכנסנו. כמה תלמידים הסתובבו שם, משהו כמו עשר.
"איפה לוגן?" שאלתי בן אפולו אחד שבדיוק עבר על ידינו.
"קומה למעלה, בחדר שלו" אמר ורץ החוצה. בדרך ראינו עוד כמה תלמידים שנפצעו אבל הרוב היו פציעות קלות, הכי חמור (לא כולל לוגן) היה מישהו ששבר את הרגל, נראה לי בן הקטה. עלינו במדרגות והגענו לקומה של לוגן. מחוץ לדלת עמד שון.
"שון!" מה.. מה קורה איתו?" שאלה ליאה. שון לא ענה. ראיתי שהוא חיוור.לינה, בת אפולו בדיוק יצאה מהחדר.
"מה קורה איתו?" שאלתי כמעט מיד. לינה הביטה בי.
"אני מצטערת…" לחשה.
"הוא.." התחילה ליאה.
"לא, הוא לא מת. אבל הוא גוסס" אמרה לינה. לוגן. גוסס.